החזרה האיטית לקיבוץ בעוטף, בצל הטראומה: "בונים אמון, הרבה מתלבטים"
כמעט שלוש שנים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, קיבוץ כפר עזה מתחיל בתהליך איטי ומורכב של חזרה לחיים. נכון להיום, כ-50 משפחות מתוך כ-300 שגרו בקיבוץ לפני המלחמה, חזרו ליישוב, כאשר מדי שבוע מצטרפות משפחות נוספות. התקווה היא שלאחר החגים יואץ קצב החזרה. עם זאת, כ-30% עד 40% מהמשפחות עדיין מתלבטות אם לשוב, וכ-10% עד 15% הודיעו שלא ישובו כלל.
החזרה מתבטאת בפתיחת גני ילדים, חידוש מרכז החוסן, חזרת המכינה הקדם-צבאית, והתחלת עבודות שיקום נרחבות. יו"ר הקיבוץ, סיגל מורן, מציינת כי תהליך החזרה מורכב ומושפע מחששות, טראומות וחוסר אמון, וכי הקיבוץ נבנה מחדש לצד בניית האמון. ההערכה היא שכ-70% מהתושבים יחזרו עד סוף 2027, תלוי במצב הביטחוני.
הצל הכבד של הטבח עדיין מרחף מעל הקיבוץ. שכונת "דור צעיר", בה נרצחו ונחטפו תושבים רבים, הפכה לסמל המחדל. הוחלט לפנות את השכונה ולהעתיק מבנים לאתר הנצחה, אך משפחות שכולות עתרו לבג"ץ בנושא. עד להכרעת בית המשפט, הכניסה לשכונה הוסתרה והופרדה משאר הקיבוץ.
סיפורם של תושבים החוזרים, כמו ויקי ונדב נשיא, מדגיש את הקשיים והתקווה. הם חזרו למרות הטראומה שחוו בממ"ד, ומנסים לבנות מחדש את חייהם בקיבוץ, למרות שהמקום נראה כאתר בנייה. גם עינת חמיאס בונס, שחזרה לנהל את הגן, רואה בילדים את התקומה והבסיס לקיבוץ המחודש. שרונה קסלר ואלון, שחזרו כחלוצים, משתתפים באופן פעיל בשיקום הקיבוץ.
החזרה מתבצעת גם על רקע אי-ודאות ביטחונית, הכוללת חששות מפני חדירת עפיפונים מרצועת עזה והצורך בבניית מערך חירום מחודש. תושבים רבים תולים את חזרתם ואת עתיד הקיבוץ בשקט בעזה ודורשים מהמדינה סיוע ותמיכה. ישנה גם תחושה בקרב חלק מהתושבים כי מי שהיה מעורב באירועי 7 באוקטובר צריך לפנות את מקומו.
