החבל | נתן זהבי
הטור של נתן זהבי דן בהיסטוריה של עונש המוות בישראל, החל מהגדרותיו ההלכתיות ועד ליישומו בפועל. זהבי מציג את ארבע שיטות ההוצאה להורג שנקבעו בחז"ל, תוך הדגשת הסייגים המחמירים שהפכו את יישומן לכמעט בלתי אפשרי, כגון אי-קבילות הודאה או הפללה עצמית ודרישה לשני עדים שהתרו בנאשם.
הטור סוקר את התפתחות עונש המוות בעולם, החל מימי הביניים באירופה, שם עונש מוות הוטל על עבירות רבות, ועד להתפתחות ההומניזם שהובילה לצמצום השימוש בו. ישראל ירשה את חוק עונש המוות מהשלטון הבריטי, אך בשנת 1954 בוטל עונש המוות על עבירות רצח בחוק דרכי הענישה, לאחר דיון בכנסת שעסק בשאלות של גמול, נקם, מוסר וטקטיקה מול טרוריסטים.
למרות ביטולו על עבירות רצח, הדיון על עונש מוות נמשך. בשנים 1979 ו-1985 ניתנה לתביעה הצבאית יד חופשית יותר לדרוש עונש מוות למחבלים, ובתי דין צבאיים אף גזרו עונש מוות מספר פעמים, אך גזרים אלו מעולם לא הוצאו לפועל. זהבי מציין כי הטיעון המרכזי בעד עונש מוות הוא מניעת ביצוע פשעים חוזרים, אך קורא לבחון את השאלות המוסריות והפילוסופיות לעומק.
בנוסף, הטור מציג נתונים על שימוש בעונש מוות בעולם כיום, כאשר 53 מדינות עדיין מפעילות אותו, רבות מהן אינן דמוקרטיות. הוא מזכיר את המצב בעזה תחת שלטון חמאס, שם בוצעו הוצאות להורג בפומבי. זהבי מסכם כי ההחלטה על הפעלת עונש מוות צריכה להיות מנוסחת בהתאם להגדרות היסוד של החברה הישראלית וערכיה.
