רביב דרוקר מגלם בצורה מדויקת את היותו מיעוט הולך וקטן | דרור רפאל
המאמר טוען כי המחנה הליברלי, המכונה "אחוס"לים" (אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים ולאומיים), חי בפחד מפני הפסד בבחירות הקרבות, שכן הדבר יביא לאובדן שליטתו והשפעתו על קידום מקורבים, השגת טובות הנאה וקבלת משרות בכירות. פחד זה, לטענת הכותב, מועצם על ידי תיוג הבחירות כ"גורליות ביותר" על ידי גורמים תקשורתיים, כדוגמת דני קושמרו, ומהווה קמפיין אינטרסנטי שמטרתו לעורר את המחנה הליברלי לפעולה.
הכותב מצביע על שינוי דמוגרפי באוכלוסיית ישראל, עם גידול באוכלוסיות החרדית והערבית, ועלייה בכוחן של מפלגות ימין ושמרנים. שינוי זה, יחד עם הרפורמה המשפטית והמחאה הנרחבת נגדה, מובילים לתחושה במחנה הליברלי כי הקרקע נשמטת מתחת לרגליו.
המאמר מביא כדוגמה את דבריו של העיתונאי רביב דרוקר, שאמר כי לא יוכל לשכנע את ילדיו להישאר בארץ אם לא יחול "מהפך" במדינה. הכותב מפרש זאת כאיום בעזיבה ובנטישה אם המדינה לא תשנה את דרכה או תישאר תחת הנהגה דומה. הוא מוסיף כי התקופה האחרונה, שכללה את הרפורמה, הטבח והמלחמה, חיזקה את התחושה של חוויית התקופה הקשה ביותר בתולדות ישראל.
עם זאת, הכותב טוען כי ההיסטריה סביב הבחירות אינה במקומה. הוא מכיר בכישוריו של בנימין נתניהו, גם אם אינו תומך בו, וקובע כי המשך שלטונו, אם ייבחר באופן דמוקרטי, אינו בהכרח אסון. לטענתו, הרצון בשינוי או החלפת הממשלה מובן, אך החשיבה שאם תהיה "הכרעה לא רצויה" יש לתפוס את הטיסה הראשונה היא מופרזת, לא הגונה ומנוגדת לעקרונות הדמוקרטיה ובחירת הרוב.
