הווידוי הכואב של יהודה לוי: "לא חשבתי שאכתוב את זה"

השחקן יהודה לוי שיתף בפוסט אישי ומרגש על חוויית חרם שחווה בילדותו בדרום אפריקה, חרם שהמשיך להשפיע עליו גם בבגרותו. לוי כתב כי למרות שהחרם הסתיים לפני כ-40 שנה, הילד שחווה אותו עדיין חי בו. הוא תיאר כיצד בכיתה ו' חש שהשתלב בחברה, אך אז הודיעו לו במסיבת יום הולדת שאינם רוצים להיות חבריו, מה שהותיר אותו עם תחושת ניתוק וצחוק מצד חבריו לכיתה.

החוויה השפיעה על לוי גם בבגרותו, כשהוא מצא מפלט במשחק והפך את היכולת 'להיות זיקית' לקריירה. עם זאת, הוא הודה כי הצלקת נותרה, וגרמה לו לעיתים להתרחק מאנשים שרצו להתקרב אליו, מחשש שיפגעו בו. הוא הסביר כי דווקא כשהקשר הפך משמעותי, הוא נבהל מחשש לפגיעה.

לוי הוסיף כי אינו רוצה להציג את עצמו רק כקורבן, והודה שגם הוא פגע באחרים, צחק על אנשים והשתמש בהומור במקום ברגישות. הוא פנה לאנשים שהתרחק מהם ללא הסבר וביקש את סליחתם, והסביר כי לעיתים התרחק דווקא כי האנשים היו חשובים לו מדי מכדי להכיל.

בסיום הפוסט, לוי פנה לילדים ולהורים, וקרא למנוע חרמות. הוא הדגיש בפני הילדים שבצד החזק את הכוח שלהם לשנות סיפור של ילד מוחרם, ואף הציע להם להזמין ילד מוחרם לשבת איתם. להורים, הוא הציע לבדוק לא רק אם ילדם מוחרם, אלא גם אם יש ילד מוחרם בכיתה ומה תפקידו של ילדם במצב זה. הוא סיכם במשפט: 'והלוואי שנגדל ילדים שלא צריכים להפוך לזיקיות רק כדי להרגיש שמגיע להם מקום'.