הגבלת השחקנים בשוק החשמל תפגע בתחרות
הדיון על תחרות במשק החשמל מתמקד בשאלה האם קיימים בו מתחרים יעילים המסוגלים להפעיל לחץ הדדי, להשקיע בייצור חדש ולספק חשמל אמין במחיר תחרותי. נכון לשנת 2025, צפויים יצרנים פרטיים לייצר 61% מהחשמל, לעומת 39% של חברת החשמל, מה שמצביע על שינוי משמעותי לעומת המצב בו פעלו מספר יצרנים בודדים בשולי מונופול. לפני הטלת מגבלות מבניות חדשות, יש להגדיר את כשל השוק הקיים, ולא רק לשאוף למספר מוגדר של שחקנים. חוק משק החשמל קובע מגבלה של 30% מכושר הייצור לאדם, ובהוראת שעה נקבעה תקרה של 20% ליחידות ייצור בגז טבעי. כעת, עם טשטוש הגבולות בין טכנולוגיות ייצור שונות, רשות החשמל שוקלת לקבוע תקרה חדשה, אולי אף נמוכה מ-10%.
בחינה של שוק החשמל באירופה מראה כי ברוב המדינות ישנם שלושה עד חמישה יצרנים המוגדרים כ'משמעותיים' (מעל 5% מהייצור הארצי), ואין תקדים לעשרה שחקנים משמעותיים כתנאי לתחרות. מבנה זה הגיוני כלכלית, שכן ייצור חשמל הוא ענף עתיר הון הדורש השקעות של מיליארדי שקלים. קבוצות גדולות המשלבות טכנולוגיות שונות יכולות לפזר סיכונים ולהפחית עלויות מימון. פרגמנטציה כפויה עלולה דווקא לייקר את ההון ולהקטין את התחרות.
ניתוח אמיתי של כוח שוק צריך להתחשב במושג ה'פיבוטליות', היצרן הקריטי בשעה מסוימת כאשר יתר היצרנים אינם יכולים לספק את הביקוש בלעדיו. נתח שוק שנתי לבדו הוא כלי גס, ויש לבחון גם ביקוש שיורי, מגבלות הולכה ושעות שיא. הא-סימטריה המרכזית בשוק הישראלי היא שחברת החשמל, עדיין היצרן הגדול ביותר, פועלת תחת אסדרה מבוססת עלות ותשואה, בעוד היצרנים הפרטיים נושאים בסיכון שוק גבוה יותר. תקרה קשיחה על מתחרים פרטיים, מול שחקן ציבורי גדול, עלולה ליצור מצב בו נותר שחקן ציבורי אחד גדול ומתחרים פרטיים המוגבלים בגודלם. רגולציה תחרותית נכונה צריכה לשאוף לכללים סימטריים, לניטור רציף של פיבוטליות, ולהסרת חסמי השקעה, תוך הכרה ביתרונות לגודל. תפקיד הרגולטור הוא לשמור על השוק, לא לתכנן אותו מראש.
