כשמדברים עם טרוריסטים
ב-16 באוגוסט קיים ג'ארד קושנר, יועצו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, את פגישתו השנייה עם ח'ליל אל-חיה, בכיר בחמאס. פגישה זו, השנייה בין השניים, מעוררת ביקורת על מתן לגיטימציה לארגון טרור ועלול ליצור תקדים דיפלומטי מסוכן שישפיע על ממשלים עתידיים. המאמר טוען כי מדיניות ממשל טראמפ, הכוללת פגישות עם מנהיגי טרור, שונה מהגישה של ממשלים קודמים, כולל קרטר, אובמה וביידן, אשר נמנעו ממגעים ישירים עם גורמים כאלה.
המאמר סוקר דוגמאות היסטוריות למדיניות ארה"ב כלפי ארגונים עוינים, החל מפגישת אנדרו יאנג עם נציג אש"ף ב-1979, דרך מכתביו של אובמה למנהיג העליון של איראן ושיחותיו עם נשיא איראן, ועד למשא ומתן של ממשל ביידן עם חיזבאללה דרך מתווכים. נטען כי בכל המקרים הללו, המדיניות האמריקאית נטתה להעניק לגיטימציה לארגוני טרור ומשטרים אנטי-אמריקאיים מבלי שאלו נטשו את דרך האלימות, מה שמחזק אותם ומחליש את ארה"ב.
המאמר מנתח את המניעים האפשריים מאחורי מדיניות זו, הן מצד ממשלי קרטר ואובמה/ביידן, אשר נבעו מתפיסה של "איפוק" ונסיגה מהנהגה אמריקאית, והן מצד טראמפ, שמניעיו נבעו מגישה עסקית ורצון לצמצם התחייבויות. עם זאת, נטען כי מדיניות טראמפ מניחה את התשתית לסטייה עמוקה אף יותר מהעקרונות המסורתיים של מדיניות החוץ האמריקאית.
הכותב מביע חשש כי מדיניות זו, הכוללת פגישות עם גורמים כמו ח'ליל אל-חיה, תהפוך לנורמה, וכי ממשלים עתידיים, הן משמאל והן מימין, ימשיכו בקו זה, תוך מתן יחס טוב יותר לאויבים מאשר לידידים. השאלה המרכזית שנותרת היא האם ישראל תישאר מאחור לנוכח שינויים אלו במדיניות החוץ האמריקאית.
