דעה אבולוציית בנט: מהרב דרוקמן ליאיר לפיד
המאמר מנתח את האבולוציה הפוליטית של נפתלי בנט, החל מתקופתו כדמות מובילה בבית היהודי, דרך מעברו לזירה הפוליטית הכללית ועד לתפקידו כראש ממשלה. בתחילת דרכו, בנט הוצג כהייטקיסט הדתי-לאומי, ששילב כיפה וכיפה אקזיט, והתייעץ עם הרב חיים דרוקמן, ששימש כ"GPS מגזרי" עבורו. בנט, למרות כישרונו, פעל במסלול שסימן לו המגזר.
בהמשך, בנט "יצא מהבית" המגזרי, כפי שהמאמר מתאר, והבין שיש "עוד הר" מעבר לגבולות המגזר. נקודת מפנה משמעותית הייתה ברית האחים הפוליטית עם יאיר לפיד. ברית זו, שהוגדרה כ"מומנט סוציולוגי גיאו-מגזרי מכונן", אפשרה לבנט לפרוץ את המחסומים המגזריים ולהתחבר לעולם חילוני רחב יותר, ששאל אותו על שאיפותיו להצלחה ולא על זהותו הדתית.
המאמר מציין כי ברית זו עם לפיד לא הייתה רק תרגיל פוליטי, אלא גם סמל למעבר של בנט מהזירה המגזרית לזירה הלאומית הכללית, ולבסוף ללשכת ראש הממשלה. גם לאחר נפילתו הפוליטית, לפיד היה זה שאסף אותו. המאמר משווה את בנט ל"גשר", אך טוען שבנט לא רצה להיות גשר בין המגזר למדינה, אלא "להיות המדינה".
האבולוציה של בנט מסוכמת כמעבר מהסתמכות על הרב דרוקמן, שסימן לו את הדרך, ליאיר לפיד, שהראה לו אפשרויות חדשות ורחבות יותר. המאמר מעלה שאלה לגבי העסקה הפוליטית המסורתית בציונות הדתית, ומציע שהציבור הדתי-לאומי עשוי לשאול את עצמו אם הוא רוצה להישאר שותף בכיר בגוש או במדינה. בנט, לפי המאמר, הוא הראשון שהבין את הפוטנציאל של יציאה מהמגזר והגעה לפסגה הלאומית, והשאלה היא אם הציבור הדתי-לאומי כולו ילך בעקבותיו.
