מה קרה לדבש הישראלי? פעם כוורת הניבה 80 ק"ג, היום הרבה פחות
ענף הדבש בישראל, שבעבר נחשב לאחד הענפים החקלאיים המובילים והרווחיים, חווה ירידה משמעותית בתפוקה. בעוד שבשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, כוורת דבורים ממוצעת בקיבוץ יד מרדכי, שהיה חלוץ בתחום, הניבה כ-50 קילוגרם דבש ואף הגיעה לשיא של 80 קילוגרם, כיום התפוקה הממוצעת עומדת על כ-35 קילוגרם בלבד.
הירידה בתפוקה מיוחסת בעיקר לאובדן שטחי מרעה טבעיים, הנגרם כתוצאה מפיתוח עירוני, סלילת כבישים וכריתת עצים. גורמים אלו מצמצמים את מקורות המזון הזמינים לדבורים, ומשפיעים ישירות על כמות הדבש שהן מייצרות. פיני נחמני, דבוראי ותיק וטייס לשעבר, מציין כי גם זני הדרים חדשים, שהיו בעבר מקור חשוב לדבש, מניבים כיום פחות דבש.
על מנת להתמודד עם המצב, דבוראים רבים נוקטים בצעדים אקטיביים. נחמני, למשל, נטע כ-6,000 עצים בישובו כדי ליצור מקורות מזון נוספים לדבורים. בנוסף, המועצה להאבקה ודבש, בשיתוף מכון וולקני, מקדמת פרויקטים לשיקום שטחי מרעה ונטיעת עצים וצמחים המועילים לדבורים, כמו עצי שיזף, הידועים בתפוקת דבש איכותית ובעלת ביקוש גבוה בשוק העולמי.
מעבר לייצור הדבש, הדבורים חיוניות להאבקת גידולים חקלאיים, תהליך המוערך במיליארדי שקלים למשק הישראלי. לכן, שמירה על אוכלוסיית הדבורים ועל שטחי המרעה שלהן נחשבת למשימה קריטית להבטחת הביטחון התזונתי והחקלאי של המדינה. הפרויקטים הנוכחיים שואפים להבטיח את המשך קיומן של הדבורים ואת תפוקת הדבש, תוך התמודדות עם האתגרים הסביבתיים והעירוניים.
