שש פלוס שינוי: הקוד המסקרן שחוזר לאורך התנ"ך, ורלוונטי לראש השנה
ד"ר גיא שקד, מהפקולטה ליהדות באוניברסיטת בר-אילן, פיתח שיטה חדשנית לחקר התנ"ך באמצעות בינה מלאכותית, אשר חשפה דפוסים סגנוניים חוזרים בטקסט המקראי. מחקרו, המרוכז בספר חדש בשם "מכתר ארם צובא לבינה המלאכותית: משמעות, סגנון וסדר במקרא", מתבסס על ניתוח סטטיסטי של אורכי פסוקים ושימוש בכלים טכנולוגיים מתקדמים.
שקד גילה כי ניתן לחלק את ספרי התנ"ך לקבוצות סגנוניות על פי אורך הפסוק הממוצע. הפתעה משמעותית נרשמה כאשר תוכנה שפותחה לווידוא שלמות הניתוח הסטטיסטי חשפה תבניות במילים הפותחות פרקים, וכן דפוסים נסתרים במזמורים ובשירת המקרא. "ללא הטכנולוגיה הזו, ספק אם הייתי מגיע לעשירית ממה שהתגלה כאן", ציין שקד.
גולת הכותרת של המחקר היא זיהוי תבנית "שש פלוס שינוי", שישה דברים דומים ואחריהם דבר שביעי השונה מהם בתכלית. תבנית זו, המוכרת מסיפור בריאת העולם (שישה ימי בריאה ויום שביעי של מנוחה), נמצאה חוזרת על עצמה בספרים רבים בתנ"ך, ומהווה חוט מקשר בין חלקי המקרא השונים לאורך התקופות. שקד מציין כי תבנית זו אינה בלעדית לבריאת העולם ומוצאה גם בחלוקת הזמן לשבועות, כאשר היום השביעי שונה מהותית מששת הימים שקדמו לו.
לדברי שקד, תבנית "שש פלוס שינוי" ממשיכה להשפיע על חיינו גם כיום. הוא מצביע על כך שראש השנה, החל בחודש תשרי (החודש השביעי בלוח המקראי), מקיים את התבנית הזו, וכי צפיפות החגים בחודש זה נובעת מכך שהוא "החודש השביעי" ונועד להיות שונה. "כשתשבו בערב החג הקרוב סביב שולחן ראש השנה, בעיצומו של החודש השביעי, זִכרו שאתם משתתפים בתבנית קדומה בת אלפי שנים", אמר שקד.
שקד מדגיש כי התבנית הזו, שהייתה ידועה לחוקרים כמו משה דוד קאסוטו, נפוצה בתרבויות רבות בעולם, ומהווה מורשת חשובה של המקרא. הוא רואה בשילוב בין חשיבה אנושית לבינה מלאכותית פתח לעידן חדש בחקר המקרא, וספרו הוא רק ההתחלה של דרך זו.
