האדם כצלם אלוהים: פרשנות חדשה לספר בראשית

מאמר זה דן בפרשנות חדשה ליצירת האדם כפי שהיא מופיעה בספר בראשית, כפי שהוצגה בספרם של ליאון צ'רניאק ומיטשל רוקלין, "הברית והמטאפיזיקה". המחברים מציעים כי הביטוי "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" אינו מתאר יצירה על פי דגם קיים, אלא את יצירת צלם האלוהים עצמו באמצעות האדם.

המאמר מתחיל בהצגת כלי חדש באתר המחבר, המאפשר למצוא פסוקים תנ"כיים המתאימים למספרים נתונים, ומביא דוגמאות לשנת ה'תשפ"ז. לאחר מכן, עובר לדיון בפרשנות המסורתית והחדשה ליצירת האדם. לפי הפרשנות המסורתית, האדם נברא בצלם אלוהים, אך קיימות דעות שונות לגבי משמעות הביטוי "בצלמנו". חלק מהפרשנויות גורסות כי מדובר בייעוץ אלוהי, אחרות רואות בכך התייעצות עם כוחות קיימים או עם הלב האלוהי, ואף עם נשמות עתידיות.

הפרשנות המוצגת בספר "הברית והמטאפיזיקה" טוענת כי האדם אינו נברא על פי דמות קיימת של אלוהים, אלא הוא עצמו מהווה את צלם האלוהים. במילים אחרות, אלוהים עצמו מקבל את דמותו, את פניו, רק דרך בריאת האדם. האדם, כיצור בן תמותה ובעל גוף, הוא המראה של אלוהים, והוא מקודש דווקא בשל כך, ולא בשל היותו חלק מרוח נצחית. המחברים מציעים לתרגם את הפסוק לא "נעשה אדם כדמותנו" אלא "נעשה אדם כצלמנו", כלומר, האדם הוא זה שמעניק לאלוהים את דמותו.

המאמר מתייחס גם לוויכוח הפילוסופי והמיסטי סביב דמותו של אלוהים. בעוד הפילוסופים טוענים שאלוהים חסר דמות, הקבלה מדברת על דמות קדומה, אדם קדמון, המורכבת מעשר ספירות. עם זאת, גם הקבלה מכירה בכך שהאלוהות עצמה, האֵין-סוף, היא מעבר לכל תיאור או דמות. המחברים מסכמים כי האלוהים, בהיותו "חסר דמות", חווה קושי קיומי, והאדם הוא הפתרון לקושי זה, בכך שהוא הופך ל"פניו" של אלוהים.