תשכחו מהטרנד ההולנדי: למה השבת מנצחת את כל ספרי העזרה העצמית?
בשנת 2020, פרץ הטרנד ההולנדי "ניקסן" (Niksen), המעודד "לא לעשות כלום" ללא רגשות אשמה, כמענה לתשישות המערבית מעבודה בלתי פוסקת. הטרנד אומץ על ידי מכוני בריאות וזכה לסיקור נרחב בעיתונות הבינלאומית. אולם, המאמר טוען כי התרבות היהודית פתרה בעיה זו לפני אלפי שנים באמצעות השבת, שהיא ציווי אלוהי ולא טרנד חולף.
המאמר מבחין בין "ניקסן" לשבת. "ניקסן" הוא זמן ריק, הימנעות מפעילות תכליתית, ובחירה אישית של הפרט. לעומתו, השבת היא זמן מלא, הכולל תפילה, סעודות, לימוד וקהילה. היא אינה הימנעות מעשייה אלא מעבר למצב קיום של "להיות", והיא מצווה מחייבת, לא בחירה אישית. ההבדל המהותי הוא שהשבת היא מעשה קולקטיבי, המאפשר עצירה משותפת ללא חשש החמצה, בניגוד ל"ניקסן" שהוא לרוב מעשה בודד.
בנוסף, השבת בנויה סביב מבנה מדויק של זמנים ומלאכות, המעניק חופש אמיתי דרך גבולות ברורים, בעוד ש"ניקסן", בהיעדר גבולות, עלול להוביל לחזרה לפעילות. בעוד "ניקסן" שייך לשיח הפסיכולוגי-בריאותי, השבת שייכת לשיח הקדושה, והיא תכלית בפני עצמה, לא אמצעי לשיפור פרודוקטיביות.
המאמר מסכם כי כל הטרנדים המערביים למנוחה, כולל "ניקסן", הם הוכחה לכך שהנפש האנושית זועקת לצורך בעצירה. השבת, לעומת זאת, העניקה מתנה רדיקלית של שקט ועצירה, ללא צורך בשכנוע או הצדקה, והזכירה שהעולם יסתדר גם בלעדינו. השבת היא תכלית, לא כלי, והיא מהווה טעימה מ"מעין עולם הבא".
