גרמניה: בין זיכרון חומת ברלין לעליית הימין הקיצוני
הכותב, עורך דין, מתאר את ביקורו בברלין, בירת גרמניה, סמוך לציון 65 שנים להקמת חומת ברלין. הוא מתאר את החומה כסמל לכאב, הפרדה בין מזרח למערב, והגבולות הקשוחים של המלחמה הקרה. הכותב מציין כי כיום ניתן לחצות את העיר בחופשיות, אך תוהה אם הגבולות נעלמים באמת עם הריסת אבני החומה, או שמא הם נותרים בזיכרון ובפוליטיקה.
הכותב מבקר במוזיאון חומת ברלין, שם מוצגים פרטים על הקמת החומה ב-13 באוגוסט 1961, היקפה (כ-155 קילומטרים סביב מערב ברלין), נפילתה ב-9 בנובמבר 1989, ואיחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990.
הכותב מקשר את זיכרון החומה לבחירות האחרונות במדינת סקסוניה-אנהלט, בהן מפלגת הימין הקיצוני והפופוליסטית "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) זכתה להישג משמעותי והגיעה למקום הראשון. לטענתו, עליית ה-AfD מהווה אינדיקציה לשינויים עמוקים בפוליטיקה ובחברה הגרמנית, ומהווה קריאת השכמה אל מול התחזקות הימין הקיצוני, בדומה לתקופות היסטוריות אפלות.
הוא משווה את הגישה הנוכחית של ה-AfD בנוגע להגירה, הדוגלת בהגבלות וגירוש, לגישתה של אנגלה מרקל, שנקטה מדיניות פתוחה יותר כלפי פליטים, במיוחד במהלך משבר הפליטים ב-2015. הכותב מדגיש כי עליית ה-AfD אינה נובעת רק מסוגיית ההגירה, אלא גם מתחושות חרדה כלכלית וחברתית, וחוסר אמון במפלגות המסורתיות.
הכותב מזהיר מפני השוואה ישירה לשנות ה-30 בגרמניה, אך מציין כי יש לשים לב לשינויים פוליטיים, לשיח ולתופעות של פופוליזם ימני, המתרחשות כיום במדינות רבות בעולם, כולל ישראל. הוא מסכם כי הגבולות המסוכנים ביותר אינם בהכרח מבטון, אלא אלו הנבנים בתודעה ובשיח הפוליטי, ומשווה זאת למצבם של הפלסטינים הסובלים מ"גדרות" מסוגים שונים. הוא מבקר את התקשורת הישראלית על התמקדותה בעליית הימין בגרמניה, תוך התעלמות מפעולות ממשלתה כלפי הפלסטינים.
