תוחלת חיי הערבים קצרה ב-4.4 שנים משל היהודים. לממשלה יש אחריות לכך

נתונים עדכניים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2024 חושפים כי תוחלת החיים הממוצעת של גברים ערבים בישראל עומדת על 77.7 שנים, בעוד גברים יהודים חיים בממוצע 82.1 שנים, פער של 4.4 שנים. נתונים אלו מצטרפים למדדים בריאותיים נוספים בהם החברה הערבית נמצאת בנחיתות מובהקת, כגון תמותת תינוקות, העומדת על 5.1 לכל אלף לידות חי לעומת 2.1 בקרב יהודים, ושיעורי תחלואה ותמותה גבוהים מסוכרת.

הפערים הבריאותיים, המתועדים כבר שני עשורים, אינם מצטמצמים באופן משמעותי. במחוז הדרום, בו מרוכזים יישובים בדואים רבים, ישנו מחסור חמור ברופאים, 1.92 רופאים לכל אלף נפש, לעומת 4.97 במחוז תל אביב. מצב זה מוביל לעומס יתר על רופאי המשפחה בחברה הערבית, ולצורך של 18% מהאזרחים הערבים לנסוע למרחקים גדולים לקבלת שירותי בריאות, בניגוד ל-12% מהיהודים.

העברות תקציביות משמעותיות מתוכניות שנועדו לצמצום פערים בחברה הערבית מעלות שאלות לגבי מחויבות הממשלה לסגירת הפערים. בספטמבר 2025 אישרה הממשלה העברת 57 מיליון שקל מתוכנית החומש "תקאדום" למשרד המורשת וירושלים, כאשר כ-11 מיליון שקל מיועדים למימון ההילולה במירון. זאת, בנוסף לקיצוץ של 220 מיליון שקל שכבר בוצע בתוכנית, ודיווחים על כוונה לקצץ עוד כ-570 מיליון שקל.

הסיבות לפערים הבריאותיים אינן גנטיות, אלא נובעות מגורמים גאוגרפיים, מערכתיים ותקציביים. הסטת כספים המיועדים לצמצום פערים, כפי שקורה עם התקציבים שהועברו למשרד המורשת, מעלה ספקות לגבי כוונת הממשלה לטפל בבעיה באופן אמיתי.