כשהאחר מפסיק להיות בחוץ
הצטרפותו של יואב סגלוביץ', יהודי וציוני, לרשימת מפלגת רע"ם לכנסת, מעוררת תגובות חריפות אך מסמלת צעד משמעותי מעבר לפוליטיקה רגילה. סגלוביץ', ניצב בדימוס וסגן שר לשעבר, אינו משנה את זהותו אלא מבקש לקדם חיים משותפים בין יהודים לערבים, תוך הכרה בשונות. מהלך זה, שבו יהודי מוצב במקום השני ברשימה ערבית לראשונה בתולדותיה, נתפס כניסוי חברתי המבקש ליישם את רעיון הדו-קיום בפועל, ולא רק לדבר עליו.
המאמר טוען כי הפוליטיקה הישראלית, המחולקת למפלגות יהודיות וערביות, משמרת הפרדה שחלחלה לתודעה הציבורית. סגלוביץ' ועבאס, יו"ר רע"ם, מדגישים כי שיתוף הפעולה ביניהם מבוסס על הכרה הדדית בשונות, וכי דו-קיום אינו מחייב את האחר לאבד את זהותו, אלא להפסיק להיות "בחוץ".
המהלך נבחן גם בהקשר הרחב יותר של השפה הבינארית ("אנחנו" מול "הם") ששלטה ביחסים עם "הצד השני", שפה שהתחזקה לאחר ה-7 באוקטובר. הכותב מציע כי היכולת של יהודי וערבי לשתף פעולה במסגרת פוליטית משותפת, גם כשהם חלוקים בנושאים מהותיים, עשויה לסדוק דיכוטומיה זו ולפתוח אפשרויות חדשות ליחסים.
סגלוביץ' עצמו הגדיר את מטרתו כשבירת הפרדיגמה של יצירת שותפות פוליטית, במטרה לעבור מדיבורים על דו-קיום לחיים משותפים בפועל. ייתכן שהמהלך, גם אם ייכשל, יהווה תחילתה של תנועה רחבה יותר שתשנה את אופי המפלגות ותהפוך אותן למרחבים של שיתוף פעולה בין יהודים לערבים.
