"אובדנות אינה גזירת גורל ויש מה לעשות"
אובדנות מהווה את סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב צעירים בגילאי 15 עד 24 בישראל, כך עולה מנתוני משרד הבריאות. מדי שנה מתים בישראל כ-450 אנשים מאובדנות, נתון המוערך כחסר. נתוני צה"ל מצביעים על עלייה במקרים שנחקרו או נחקרים בחשד לאובדנות בשנים האחרונות, עם 22 מקרים ב-2025 ו-21 ב-2024, לעומת 17 ב-2023 ו-14 ב-2022. במיוחד מצוינים משרתי מילואים כקבוצה בסיכון מוגבר על רקע היקפי השירות המלחמתיים.
מחקר אמריקאי העריך כי לכל מקרה מוות מאובדנות, ישנם כ-135 אנשים שנפגעים אישית מהאובדן, מה שמדגיש את ההשפעה הרחבה של כל מקרה על משפחות, מקומות עבודה וקהילות.
לקראת היום הבינלאומי למניעת אובדנות, קיימה תנועת מש"ה (מילים שעושות הבדל) את הכנס השנתי שלה באקדמית תל אביב-יפו תחת הכותרת "קהילה מצילה חיים 2026". הכנס עסק בתפקיד הקהילה בזיהוי מצוקה, יצירת רשת תמיכה והפניה לעזרה מקצועית, והשתתפו בו חוקרים, אנשי טיפול ואנשי קהילה. הדיונים התמקדו בטראומה, מצבי לחץ, זיהוי מוקדם, הקשבה ותפקידם של המעגלים הקרובים.
גל נסים-עמנואל, ממובילות התנועה, הדגישה כי אובדנות אינה גזירת גורל וכי הסביבה הקרובה, משפחה, מפקדים וחברים, היא גורם קריטי במניעה. היא הוסיפה כי נדרשת מיומנות נרכשת של זיהוי סימנים, שאילת שאלות ישירות וחיבור לעזרה מקצועית, והפכה את תשומת הלב לאחר למיומנות מעשית מצילת חיים, מתוך הבנה שמניעת אובדנות היא אחריות קהילתית רחבה.
