לקבל את האי-שוויון ולנסות לתקנו מבפנים. הפרויקט של מנסור עבאס
המאמר מציג ניתוח מעמיק של הפרויקט הפוליטי של מנסור עבאס וסיעתו רע"מ, תוך התמודדות עם ביקורות והצעת פרשנות חלופית. בניגוד לטענות כי הפרויקט מתמקד רק בתקציבים ומוותר על הזהות הפלסטינית, הכותב טוען שעבאס שם במרכז את חיי היום-יום והקיום הפיזי של הפלסטינים, מתוך הכרה במציאות לא שוויונית. עבאס מאמין שהפוליטיקה הלאומית המסורתית אינה מסוגלת לחולל שינוי, ולכן הוא דוגל בהשתתפות בתהליכי קבלת החלטות, כולל שותפות בממשלה, מתוך הבנה שזה דורש פשרות והתחשבות בחרדות הציבור היהודי.
הפרויקט של עבאס כולל בניית אמון ארוכת טווח עם הציבור היהודי, כפי שבא לידי ביטוי בחיבור עם יואב סגלוביץ', ולא כצעד ראשון אלא כחוליה בשרשרת. עבאס דחה אפשרויות פוליטיות אחרות כדי לשמר את בניית האמון. נכונותו לפשרות בשיח הלאומי נובעת מתפיסתו שהרטוריקה הלאומית האסרטיבית, כפי שפותחה בהשראת עזמי בשארה, אינה מהותית לזהות הפלסטינית ואינה משרתת תכלית מעשית. הוא מאמין שהיא אף מכשילה את היכולת להשפיע על הציבור הציוני.
הכותב מדגיש את המעבר של עבאס מאתיקה של כוונות לאתיקה של אחריות, המתמקדת בתוצאות המעשים הפוליטיים ולא רק בזכויות המשפטיות. עבאס מאמין ששיתוף פעולה פוליטי, כולל השתתפות בקואליציה, יכול לשנות את אופי המשטר ואת טיב הציונות, הן במישרין והן בעקיפין, על ידי שינוי תודעתי בציבור הציוני והגברת השפעתם של הערבים. הוא סבור שהגישה המסורתית של תביעת זכויות ומחאה לא הניבה הישגים משמעותיים לאורך השנים, בניגוד לעבודה מסודרת מול השלטון.
המאמר מתמודד עם הטענה כי הפרויקט של עבאס עלול להותיר על כנם את יחסי הכוח הקיימים, אך טוען שבפוליטיקה אין ערובות להצלחה וכי החלופה היא הידרדרות נוספת. עבאס מכיר בכך שהמציאות אינה אידיאלית ואינה שוויונית, אך מאמין שניתן לשנותה באמצעות צבירת עוצמה והשפעה, ולא בהמתנה לשינוי חיצוני. הוא מוכן לקחת סיכונים, מתוך אמונה שהגישה שלו לזהות אינה מהותנית וכי יש פוטנציאל לפרק את יחסי הכוח הקיימים.
