שלוש שנים ל-7 באוקטובר: מי דואג למשפחות החטופים?
שלוש שנים לאחר אירוע החטיפה ההמונית של 251 בני אדם ב-7 באוקטובר, ועם החזרת החטוף האחרון, משפחות החטופים ושורדי השבי בישראל עדיין מתמודדות עם חוסר בחקיקה שתסדיר עבורן מעטפת שיקום ארוכת טווח. מור פרץ, מנכ"לית ארגון "255 - ארגון החטופים ומשפחותיהם", מדגישה כי למרות שהאירוע חסר תקדים, המדינה מספקת מענה רק על בסיס חוקים קיימים, שאינם מותאמים לטראומה הייחודית שעברו.
הארגון קיים לאחרונה את הכנס "מחטיפה להכרה" במרכז פרס לשלום ולחדשנות, בו השתתפו חברי כנסת, משפטנים וגורמים ממשלתיים, כדי לדון בזכויות המשפחות, בחסמים הקיימים ובדרישות מהמדינה. פרץ מסבירה כי ההכרה היא השלב הראשוני לשיקום, שכן ללא הכרה במשבר שעברו, לאנשים אין יכולת להשתקם. היא מוסיפה כי הקושי נוגע כמעט לכל תחום בחיים, כולל חזרה לעבודה, זוגיות והורות.
דוח חדש של הארגון חושף כי 74% ממשפחות החטופים אינן חשות ביטחון כלכלי, וכי קיים פער גדול בין צרכי המשפחות למצבם הנוכחי, הכולל השלכות רגשיות והתרסקות כלכלית. עו"ד ליאת קליין-גנץ, מנהלת מחלקת מדיניות ואסטרטגיה ציבורית בארגון, מציינת כי הציפייה לחזרה מיידית לעבודה אינה מותאמת למציאות, שכן הפגיעה היא תהליך מתמשך. היא מדגישה את הצורך בהכרה רשמית ב"נפגעי חטיפה" כדי שיוכלו לקבל מענים ייחודיים ומתאימים, ולא זכויות המיועדות לאוכלוסיות אחרות.
בעוד שבארצות הברית הוקצה תקציב ל-90 שנות טיפול לנפגעי ה-11 בספטמבר, בישראל, שלוש שנים לאחר אירועי אוקטובר, מסגרת שיקום ארוכת טווח למשפחות החטופים עדיין לא נבנתה. הארגון קורא להתייחס למשפחה כולה, ולא רק לאדם שנחטף, שכן אירוע כזה משפיע על כל הסובבים, ודורש תמיכה גם במעגלים הרחוקים יותר. המטרה היא לעבור ממעני חירום נקודתיים לתפיסת שיקום ארוכת טווח.
