מי מכין את העובדים לעידן ה-AI?

השאלה המרכזית אינה אם הבינה המלאכותית תשנה את שוק העבודה, אלא עד כמה מדינות, ארגונים ועובדים ערוכים לכך. מחקרים בינלאומיים של ה-OECD, הפורום הכלכלי העולמי, IMD וסטנפורד מצביעים על פערים משמעותיים במוכנות שוקי העבודה לעידן החדש, כאשר איכות ההון האנושי, רמת המיומנויות, הלמידה לאורך החיים ואימוץ AI בארגונים הם בין המדדים שנבחנו. המסקנה היא שמדינה יכולה להיות מעצמת טכנולוגיה, אך ללא הכשרת עובדים מתאימה, יתרון זה עלול שלא להספיק.

סינגפור מובילה את טבלת המוכנות בזכות תפיסה לאומית הרואה בפיתוח ההון האנושי יעד אסטרטגי. המדינה משקיעה באופן שיטתי בלמידה לאורך החיים ומסבסדת הכשרות והסבות מקצועיות, כגון תוכנית Skills Future המעניקה זיכוי ממשלתי לכל אזרח מגיל 25, וחבילת תמיכה מורחבת לעובדים בני 40 ומעלה. המודל הסינגפורי רואה במדינה אחראית להכשרת העובד מחדש, והופך אובדן עבודה לנקודת מעבר לקריירה הבאה.

שווייץ, גם היא בצמרת, בחרה במודל שונה המתמקד בבניית כוח עבודה מיומן כבר בתחילת הקריירה באמצעות מערכת הכשרה מקצועית דו-מסלולית המשלבת לימודים והתנסות מעשית. בנוסף, המדינה נהנית מהשקעה גבוהה במחקר וחדשנות ומשוק עבודה גמיש.

דנמרק ופיננלנד מציגות מודל של 'גמישות-ביטחון' (Flexicurity), המאפשר למעסיקים גמישות תעסוקתית ובמקביל מספק לעובדים שאיבדו את עבודתם דמי אבטלה, ליווי והכשרות. פינלנד מוסיפה לכך השקעה בחינוך דיגיטלי ולמידה לאורך החיים, כך שהביטחון התעסוקתי נובע מהיכולת להשתלב מחדש במהירות.

ארצות הברית, לעומת זאת, מובילה את מהפכת ה-AI אך חסרה מדיניות ממשלתית אחידה להכשרת כוח העבודה. האחריות מתחלקת בין גורמים שונים, מה שיוצר גמישות אך גם פערים בנגישות להכשרות.

בישראל, למרות היותה מעצמת חדשנות ו-AI, קיימים פערים בנגישות להכשרות בין עובדים, ענפים ואזורים. חסרה מערכת לאומית רחבה ורציפה של למידה לאורך החיים. האתגר המרכזי של ישראל הוא להפוך למעצמת הון אנושי, שכן היתרון התחרותי העתידי ייקבע לא רק על פי הטכנולוגיות, אלא גם על פי יכולת העובדים להשתנות ולהישאר רלוונטיים.