התשתיות מפגרות, המס מטפס: איך נתקעה המהפכה החשמלית בישראל?
המעבר לרכבים חשמליים בישראל, שהחל עם הבטחה לחיסכון וידידותיות לסביבה, נתקל בקשיים משמעותיים ומונע מהתקדמות כמצופה. למרות יעד שאפתני של משרד האנרגיה להפוך 90% מהרכבים החדשים לחשמליים עד 2030, שיעור הרכישות ירד מ-25% ב-2024 לכ-11% כיום. נכון להיום, ישנם כ-200 אלף רכבים חשמליים מלאים וכ-120 אלף היברידיים נטענים בישראל.
החסמים המרכזיים לעיכוב כוללים שחיקת הטבות מס, עלייה צפויה במס הקנייה לרכב חשמלי ל-52% (בעקבות לחצי משרד האוצר לצמצום הגירעון), בירוקרטיה מורכבת בהתקנת עמדות טעינה בבתים משותפים, וחשש מהיעדר תשתיות טעינה ציבוריות זמינות. בנוסף, מחיר הרכבים עצמם מהווה גורם מרתיע, והמדינה צפויה להעלות את המס על רכבים חשמליים, מהלך שייתכן ויידחה לאחר הבחירות.
רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה, הדגיש את חשיבות המעבר לתחבורה חשמלית להפחתת צריכת האנרגיה של המדינה וקיצוץ בתלות בנפט מיובא. הוא ציין כי ישראל, כמדינה קטנה עם מרחקי נסיעה קצרים, היא אידיאלית למעבר זה, אך חוסר ודאות רגולטורית בנוגע למיסוי עתידי מרתיע קונים.
בעיית התשתיות בולטת במיוחד בבנייני דירות, שם כ-80% מהישראלים מתגוררים. התקנת עמדות טעינה בחניונים משותפים כרוכה בסיוט בירוקרטי ותשתיתי. בנוסף, קיים חשש מ"חרדת טווח" עקב פיצול שוק הטעינה הציבורית בין אפליקציות ומפעילים שונים, ללא מערכת מידע מרכזית בזמן אמת. תקנות חדשות צפויות לחייב העברת נתונים על עמדות טעינה החל מ-2027.
נתונים עדכניים מראים פערים משמעותיים בפריסת עמדות הטעינה בין אזורים שונים בארץ, כאשר המרכז מוביל בפער ניכר על הצפון והדרום. ערים חרדיות וערביות סובלות מתשתית דלה במיוחד. גם ציי רכב וחברות ליסינג מהווים חסם, שכן לעובדים רבים אין תמריץ כלכלי לעבור לחשמל כאשר המעסיק מממן דלק.
