שקרים שמספרים על טרור, עוני ובערות
מאמר דעה חריף תוקף את מדיניות ה"הכלה" שנקטה ישראל כלפי הפלסטינים מאז הסכמי אוסלו, וטוען כי היא התבססה על תפיסות שגויות מיסודן לגבי מקורות הטרור.
לטענת הכותב, ראשי מערכות הביטחון בישראל הובילו מדיניות פייסנית ומוטעית, מתוך אמונה כי שיפור המצב הכלכלי של הפלסטינים, באמצעות אישורי עבודה וסיוע כספי, ינטרל את איום הטרור. גישה זו, לטענתו, הובילה לעוינות כלפי ההתיישבות היהודית ואף לנסיגה מעזה. אירועי ה-7 באוקטובר הוכיחו, לדידו, את כשלון התפיסות הללו.
המאמר מפריך את המיתוסים המרכזיים העומדים בבסיס התפיסה הביטחונית הישראלית: ראשית, הטענה כי עוני ואומללות הם הגורם לטרור. הכותב טוען כי מחקרים מדעיים מוכיחים שעוני מוביל לפשיעה אך לא לטרור פוליטי או דתי. הוא מציין כי מהפכות ואלימות פוליטית נובעות דווקא מקרב המעמד הבינוני המשכיל, בעל זמן פנוי ומחויבות אידאולוגית, ולא מהעניים העסוקים במאבק יום-יומי.
שנית, נטען כי השכלה אינה פתרון לטרור. בניגוד לתפיסה המערבית, בתרבות הפוליטית הערבית-אסלאמית, ההשכלה היא דווקא כר פורה לצמיחת אידאולוגיות קיצוניות. דוגמאות לכך הן המהפכות הגדולות בהיסטוריה והקבוצות הטרור באירופה ובמזרח התיכון, שחבריהן היו בעלי השכלה גבוהה.
הכותב מתייחס ספציפית לעזה, וטוען כי מעולם לא היה בה משבר הומניטרי או רעב, אלא רמת חיים גבוהה יחסית למדינות ערב, וכי מיליארדי דולרים שזרמו אליה שימשו לטרור ולשחיתות. הוא מבקר בחריפות את תפקידה של אונר"א ואת מערכת החינוך המלמדת הסתה, וטוען כי הטרור בעזה נובע מאידאולוגיה דתית קיצונית ולא מעוני או בערות.
