צדיק כהרף עין: הסוד של התשובה
ביום פטירתו של הרב יוסף באב"ד, מחבר הספר "מנחת חינוך", נחשף חידוש יסודי שלו בנוגע למצוות התשובה. הספר "מנחת חינוך" אינו רק פירוש על "ספר החינוך", אלא הרחבה תורנית מעמיקה שזכתה למעמד מכובד בעולם היהדות.
החידוש עוסק בהבחנה בין תהליך הכפרה, הכולל וידוי ומירוק, לבין שינוי זהותו של אדם מרשע לצדיק, שיכול להתרחש ברגע אחד של תשובה אמיתית בלב. זאת, על בסיס הלכה מפתיעה במסכת קידושין, לפיה אישה המתקדשת בתנאי "על מנת שאני צדיק", מקודשת אף אם ידוע שהיא רשע גמור, שמא הרהר תשובה בדעתו באותו רגע. הלכה זו נפסקה ברמב"ם.
הפער בין הצורך בוידוי פומבי לפי הרמב"ם, לבין שינוי מעמד רוחני ומשפטי ברגע אחד, מעלה שאלה יסודית: האם תשובה היא תהליך פורמלי או תנועה נפשית של שינוי זהות? "מנחת חינוך" מציע שהתואר "צדיק" אינו תוצאה של סכום זכויות ועוונות, אלא מבטא את כיוון המבט והזיקה הנוכחית של האדם לקב"ה. ברגע של חרטה ורצון לדרך חדשה, נשברת רציפות ה"רשע", גם אם תהליך הכפרה טרם הושלם.
ה"מנחת חינוך" מביא ראיות לכך, כגון חומרת עוונות מסוימים שהתשובה אינה מכפרת עליהם מיד, אך האדם שב בתשובה מוגדר מיד כ"צדיק". ראיה נוספת היא מדברי ה"אור זרוע", שהביא דוגמאות מבני קורח ואחאב, שהרהור תשובה בלבם שינה את מעמדם מול הקב"ה עוד לפני הליך כפרה פורמלי.
תפיסה זו משתלבת בדברי הרמב"ם על כוחה של התשובה כמקרבת את האדם לשכינה, מ"שנוא" ל"אהוב", כפונקציה של הסטת הזיקה הלבבית. הוידוי בפה משלים את הכפרה, אך הרהור התשובה בלב הוא שקורע את שטר הרשעות ומגדיר את האדם מחדש כ"צדיק", גם אם עדיין יצטרך לתקן את חטאיו.
