הנערה שחיה בתחנה המרכזית בת"א - וחוזרת לשם מסיבה אחרת לגמרי
הדר אוחיון, שחיה ברחובות התחנה המרכזית בתל אביב במשך שלוש שנים בעקבות התמכרות קשה לסמים, אלימות ואובדן זיכרון, חוזרת למקום בו חוותה את שנותיה הקשות ביותר. כיום נקייה מסמים ומשרתת שירות לאומי בבית חולים, אוחיון שואפת להציל אחרים שנותרו מאחור.
בגיל 18, לאחר שסולקה מפנימייה, הגיעה אוחיון לתחנה המרכזית בתל אביב, שם הידרדרה לסמים קשים, איבדה את הזיכרון, את יכולת ההליכה ואת השליטה בחייה. היא מתארת את החיים ברחוב כמאבק הישרדות יומיומי, הכולל שינה תחת בניינים, חוסר היגיינה, וסכנות כמו אלימות קשה וסחר בנשים.
נקודת המפנה הגיעה לאחר מספר מנות יתר שהובילו אותה לתרדמת ולאובדן זיכרון זמני. מצב זה גרם לה להבין שעליה להילחם על חייה. לאחר כניסה עשירית למרכז גמילה, הפעם במרכז 'לצידך', היא הצליחה להשתקם.
כעת, אוחיון חוזרת לרחובות לוינסקי כדי להוות השראה ותמיכה לאנשים הנמצאים במצבה הקודם. היא מעוניינת להראות שניתן לצאת מהמצב הקשה ולהציע להם "ניצוץ של אור", כפי שהיא עצמה מתארת את תקוותה.
