הפעם הבאה לא תהיה עוד 50 שנה
חמישים שנה ויום אחד הפרידו בין מלחמת יום הכיפורים ב-1973 לבין אירועי 7 באוקטובר 2023, אך נראה שהפער בין התרסקות התפיסות הביטחוניות בשתי המלחמות קצר בהרבה. ההיסטוריון ד"ר צבי לניר, שחקר את מלחמת יום הכיפורים, מבחין בין "הפתעה בסיסית" ל"הפתעה מצבית". ההפתעה הבסיסית, כפי שחוותה ישראל במלחמת יום הכיפורים ובמתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, היא הפתעה מוחלטת, שבה המידע עלול להיות קיים אך תפיסה מחשבתית מונעת את פרשנותו הנכונה. במלחמת יום הכיפורים, התפיסה הייתה שסוריה ומצרים לא יפתחו במלחמה, וב-7 באוקטובר, התפיסה הייתה שחמאס מורתע ורק מעוניין בשיפור תנאי המחיה בעזה.
הפתעה מצבית, לעומת זאת, היא הפתעה חלקית, כמו ידיעה על כוונת התקפה אך הפתעה משעתה או ממיקומה המדויק. לניר מדגיש כי בשתי הטרגדיות, 1973 ו-2023, מדובר בהפתעות בסיסיות, שבהן המידע היה קיים אך קונספציה מנעה את פרשנותו. את המחיר משלמים האזרחים, בעוד שהדרג המדיני ובכירי מערכת הביטחון הם אלו שאימצו את התפיסות השגויות.
המאמר מצביע על כך שחמאס, כארגון דתי פונדמנטליסטי ורצחני, מוכן להקריב את חיי ילדיו כדי לפגוע בילדי ישראל. למרות הבטחות לניצחון מוחלט, כמו זו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באפריל 2024, המצב בשטח מורכב. חמאס, למרות פגיעותיו, נותר ארגון מתפקד עם יכולות פיקוד, שליטה וייצור אמצעי לחימה.
המאמר מתייחס גם לאירועים עדכניים, כמו ביקורו של חבר הכנסת צבי סוכות בכפר מאדמא שבשומרון, שם ניסה לנתץ אנדרטה המנציחה מחבלים, ביניהם יאמן פרג', שביצע פיגוע קטלני בצומת גהה ב-2003. הביקור עורר סערה, במיוחד לאור תמיכתו של פעיל שמאל, אלון-לי גרין, בתושבי הכפר מול פעולותיו של סוכות, תוך שהוא מכנה אותו "גזען חולה בראש". המאמר מבקר בחריפות את התמיכה במנציחי מחבלים ומעלה תהיות לגבי המשך התפיסה הביטחונית, שכן גם כיום חיילים מקבלים הוראות שלא לתקוף אלא במקרה של איום מיידי, מה שמעלה חשש מקונספציה מחשבתית נוספת.
המאמר פורסם לראשונה ב-00:00, 04.09.26.
