ישראל בטוחה שהיא השותפה הכי נחשקת באזור. השכנות פחות

חוקר סעודי טוען כי ישראל מפספסת את השינויים הגיאופוליטיים במזרח התיכון, ומתמקדת יתר על המידה באיום האיראני כתשתית לשיתופי פעולה אזוריים. לטענתו, הסכם ההגנה המשותף בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן, המכונה "הסכם מכה", אינו מכוון בהכרח נגד ישראל, אלא משקף שאיפה אזורית ליציבות ולקיחת אחריות ביטחונית.

החוקר, ד"ר עבד אל-עזיז אל-ע'שיאן, מסביר כי בעוד שישראל נוטה לפרש שיתופי פעולה דרך פריזמת אויב משותף, כמו "הסכמי אברהם" שקושרים אותה למדינות ערב דרך האיום האיראני, מדינות כמו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות מנהלות מדיניות מורכבת יותר, הכוללת חידוש יחסים עם איראן לצד חיזוק הגנות אזוריות.

אל-ע'שיאן מדגיש כי האינטרס הסעודי הוא ביציבות אזורית, והסכם מכה נועד להשלים את הארכיטקטורה הביטחונית בהובלת ארה"ב, ולא להחליפה. הוא מצביע על כך שהאזור מבקש לנהל אתגרי ביטחון וליצור שיתופי פעולה למרות חילוקי דעות, ולאו דווקא להתאחד נגד אויב.

לדבריו, ישראל יכולה להשתלב בארכיטקטורה זו, אך מדיניותה הנוכחית, במיוחד בנוגע לעזה והגדה המערבית, הופכת אותה למקור לחוסר ודאות וסיכונים בעיני האזור, במקום עמוד תווך של ביטחון. עוצמתה הצבאית, הנתפסת כיתרון בישראל, נתפסת באזור כמקור לחוסר יציבות.

החוקר קורא לישראל לשאול מדוע היא מוצאת את עצמה מחוץ לשיח האזורי, ומציע כי עליה להוכיח שהיא שותפה אמינה, צפויה, המנהגת בריסון ומשקיעה בדיפלומטיה, ולא מסתמכת על פחד וחוסר ודאות.