נתניהו פוגע בוינטר ומסכן את הימין, ומדוע נצחון איזנקוט יהיה תחת הליכוד? | אלירז שדה

המאמר מנתח את המצב הפוליטי בישראל, תוך התמקדות באתגרים הניצבים בפני יאיר לפיד, גדי איזנקוט ובנימין נתניהו. לפיד נקרא להישיר מבט לבוחריו ולבקש סליחה על בזבוז המנדט הציבורי שקיבל, בעיקר בשל חרם פוליטי שהפך למטרת-על. נטען כי מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לספוג ביקורת זמנית למען השפעה ארוכת טווח, וכי כניסה לממשלות עשויה להיות טובה לטווח הארוך, גם אם הדחת נתניהו היא סיסמת בחירות יעילה.

התבנית של פסילות פוליטיות משתכפלת גם בגוש הימין. גדי איזנקוט הצהיר כי לא יישב עם מפלגות ערביות, מה שמעמיד אותו בפני דילמה דומה לזו של לפיד וגנץ: האם ישב תחת נתניהו אם לא ישיג רוב בלעדיהן, או שמא יגזור על עצמו גורל פוליטי דומה? המערכת הפוליטית מוצגת כמשותקת בהיעדר הכרעה, המובילה להמשך כהונתו של נתניהו כראש ממשלת מעבר או להקמת קואליציה לא טבעית עם מפלגתו של מנסור עבאס.

במקביל, מפת הגושים של הימין מתמודדת עם דרמה חדשה. כניסתו של עופר וינטר למגרש הפוליטי והקמת מפלגה חדשה מהווים חידוש בנוף הממוחזר. בנימין נתניהו פועל למנוע מוינטר לעבור את אחוז החסימה, אך בכך הוא מסכן שריפת קולות יקרים לגוש הימין. צפוי כי הלחץ על וינטר יפוג לאחר סגירת הרשימות, ונתניהו ייאלץ להיזהר שלא להיתפס כמסכן את הרוב לגוש. גם שותפים פוטנציאליים אחרים, כמו ירון זליכה, נדרשים לנהוג בזהירות ולהגיע למשא ומתן בעמדה צנועה, שכן המערכת הפוליטית אינה סלחנית כלפי טעויות טקטיות.