שבת סליחות: כל האמת על פחד הילדות והקשר שלו ליום הדין
לקראת שבת הסליחות, עולה מחשבה על הקשר בין פחד ילדות מכלבים לבין הגישה ליום הדין. הכותב משתף אנקדוטה על אדם שגדל כחרדי ופחד מכלבים גם שנים לאחר שעזב את הקהילה, מה שמדגים כיצד חוויות ילדות יכולות להישאר. הכותב מבהיר כי הבעיה אינה בכלבים, שהם חיות מסורות המסייעות לאנשים, אלא בגישה "כלבית" במקום גישה "לבבית" כלפי אלוהים.
הגישה ה"כלבית" מתוארת כגישה המקבלת אהבה ללא תנאי, ללא אתגרים או דרישות, בדומה לאופן שבו כלב מקבל את בעליו. לעומת זאת, גישה "לבבית" דורשת הבנה של רצון אלוהים, לקיחת אחריות ופיתוח תודעה עמוקה. הכותב מציין כי בדור הנוכחי, יש נטייה לחפש אהבה אלוהית ללא תנאי, אך מדגיש כי אהבה זו כוללת גם ציפיות ורצון אלוהי.
הכותב דן גם בשאלה האם תפילה ספונטנית, כמו זו של ילד שזעק "קוקוריקו", יכולה להספיק. הוא מסכים שייתכן שזה מספיק לבקשות פשוטות, אך מדגיש כי תפילה אמיתית דורשת יותר. הפחד האמיתי, לטענתו, אינו מפני כלבים, אלא מפני הפיכה למי שמתנהל בגישה "כלבית" במקום גישה לבבית, והמבחן לכך הוא ביכולת לעשות זאת מעומק הלב והמוח בימי הסליחות.
