אז מי את באמת הציונות הדתית?
בעקבות דברים שנשאו חבר הכנסת מתן כהנא והרב יאיר קרטמן, המבקשים להגדיר מחדש את הציונות הדתית, הכותב מותח ביקורת על ניסיונות לצמצם את המגזר ולהגדיר מי "בפנים" ומי "בחוץ". לטענתו, ההיסטוריה מוכיחה שהציונות הדתית תמיד התאפיינה במגוון פנימי רחב ובמחויבות משותפת לתורה, לעם ולארץ.
הכותב מציג את הדיון סביב הגדרת הציונות הדתית, כפי שעולה מדבריהם של כהנא וקרטמן. הוא דוחה את הגישה הרואה בציונות הדתית קבוצה הומוגנית או כזו שעברה שינוי מהותי מערכים של "השתייכות" לערכים של "הובלה". לטענתו, גם בעבר, כשהשתמשו בביטויים כמו "מדורה שבט", הכוונה הייתה לקבוצה בעלת ערכים ושאיפות, ולא רק קבוצת השתייכות.
הכותב מדגיש כי הציונות הדתית מעולם לא הייתה מקשה אחת, ומביא כדוגמה את תנועת הקיבוץ הדתי, שלמרות תפיסותיה הליברליות לכאורה, תרמה רבות לביסוס מפעלים מרכזיים כמו ישיבות בני עקיבא וישיבות ההסדר, וכן למפעל ההתיישבות בקצוות הארץ.
הוא מצביע על כך שערכי ההתיישבות, האחריות הלאומית ומסירות הנפש אינם חדשים במגזר, ומביא כדוגמה את דורות בני הציונות הדתית שהתחנכו למסירות נפש, כפי שבא לידי ביטוי בשיעור הגבוה של נופלים מקרב בוגרי החינוך הממלכתי-דתי במלחמות ישראל. הכותב קורא שלא להשתמש ב"מספריים" כדי לגזור חלקים מהתמונה, אלא להכיר במגוון הרחב הקיים בתוך המגזר, גם אם קיימים ויכוחים חריפים בין חבריו.
