מהזנקת הקרב ועד פקודת היירוט: הפרוטוקול הישראלי לחטיפת מטוסים
אירוע חטיפת מטוס "פליי דובאי" לסעודיה, בו אחד הטייסים ניסה לרסק את המטוס, הוגדר בישראל כפיגוע. האירוע הפעיל פרוטוקול חסוי, המתרגל למעלה משני עשורים, הכולל הזנקת מטוסי קרב והתייעצות דחופה של ראש הממשלה ושר הביטחון.
הטיפול באירוע מתחיל בזיהוי חשד לחטיפה, העשוי להתרחש כשהמטוס במרחק אלפי קילומטרים מהגבול, בעקבות נתק תקשורתי, מידע מודיעיני או שידור קוד 7500. לאחר שלילת תקלה טכנית, מוזנקים מטוסי קרב ללא כוונה להפיל את המטוס, אלא לזהות את המתרחש וליצור קשר עין. האירוע מנוהל מתא השליטה של חיל האוויר.
עם אישור החטיפה, מפקד חיל האוויר סוגר את המרחב האווירי. הכוחות מנסים להסיט את המטוס מריכוזי אוכלוסייה, בעוד גופי המודיעין אוספים נתונים ומוקפץ צוות משא ומתן. אם עולה חשד שהמטוס ישמש כנשק, מצטרפים לניהול המשבר הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ.
תרחיש קיצון, המוגדר כחשש לריסוק המטוס על יעד ישראלי, מחייב החלטה מדינית קשה. ההחלטה הסופית על יירוט המטוס באוויר מתקבלת לרוב על ידי ראש הממשלה, עוד לפני כניסתו למרחב האווירי של ישראל, בשל הקרבה הגיאוגרפית של אזורים מרכזיים לגבולות.
להמשיך לעקוב
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
