"כן לקשרים, לא לנורמליזציה": תעלומת יחסי ישראל-עומאן
ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי, בו היה מעורב טייס ממוצא עומאני, העלה שוב את יחסי ישראל-עומאן לכותרות. עומאן, מדינה קטנה במפרץ הפרסי, נוקטת במדיניות ייחודית של שמירה על קשרים עם ישראל מבלי לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים או להגיע לנורמליזציה. מדיניות זו, המוגדרת במחקר אקדמי כ"מדינת מתווכת", מתבססת על שלושה עקרונות מרכזיים: תמיכה עקבית בזכות הפלסטינים למדינה, שמירה על ערוצי תקשורת עם ישראל, וניסיון למצב את עצמה כמתווכת ניטרלית בסכסוכים אזוריים.
עמדתה הרשמית של עומאן כוללת תמיכה בפתרון שתי המדינות, הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 עם מזרח ירושלים כבירה, התנגדות להתנחלויות וסיפוח, והדגשת המשפט הבינלאומי. עומאן הביעה בעבר גינוי להצהרות ישראליות על "ישראל הגדולה" וחידדה את עמדתה התומכת במדינה פלסטינית. עמדה זו אינה חדשה ואינה נובעת רק מהמלחמה הנוכחית בעזה, אלא מהווה מדיניות ותיקה המציבה את הקמת המדינה הפלסטינית כתנאי מרכזי לכל הכרה רשמית בישראל.
לאורך השנים התקיימו בין ישראל לעומאן מגעים גלויים וחשאיים, כולל ביקור ראש הממשלה יצחק רבין בעומאן ב-1994 וביקור שמעון פרס ב-1996. ישראל אף הפעילה משרד מסחרי בעומאן והשתתפה עמה במרכז לחקר ההתפלה MEDRC. קשרים אלו לא התפתחו ליחסים דיפלומטיים מלאים, ונסגרו עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, אם כי ערוצי תקשורת בלתי רשמיים נמשכו. ביקורו הפומבי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ב-2018 לא הוביל לכינון יחסים דיפלומטיים, והוא התרחש לאחר ביקור יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, כדי לשדר שעומאן מקדמת שלום ולא עוקפת את הפלסטינים.
לאחר חתימת הסכמי אברהם ב-2020, הועלו הערכות שעומאן תנרמל יחסים עם ישראל, אך הדבר לא קרה. חוקרים סבורים שהתועלות לעומאן מהצטרפות להסכמים היו מוגבלות, בעוד שהמחירים, פגיעה בתדמית המתווכת, במערכת היחסים עם איראן ובקונצנזוס הפנימי, היו גבוהים יותר. לכן, עומאן בירכה עקרונית על ההסכמים אך הדגישה את הצורך בסיום "הכיבוש" והקמת מדינה פלסטינית.
בינואר 2023, מועצת השורא העומאנית הצביעה בעד הרחבת החוק האוסר קשרים עם ישראל, כולל איסור על קשרים כלכליים, תרבותיים וספורטיביים. הצבעה זו שיקפה את הרגישות הציבורית לנושא הפלסטיני ושידרה לישראל ולמערב כי נורמליזציה מלאה אינה באה בחשבון. עם זאת, ההכרעות המרכזיות בענייני חוץ נתונות בידי הסולטאן והממשלה, והצבעת מועצת השורא נתפסת כמסר שנעשה בידיעת השלטון לאיזון בין קשרים חיצוניים ללחץ פנימי.
המלחמה בעזה חיזקה את העמדה הפרו-פלסטינית במדיניות העומאנית, כאשר הפלסטינים משמשים כעוגן מוסרי, היסטורי ותרבותי. ככל שהלחימה נמשכת והממשלה הישראלית מזוהה עם סיפוח או פגיעה בפלסטינים, כך קטן התמריץ העומאני לנורמליזציה. מבחינת ישראל, עומאן אינה יעד לנורמליזציה מהירה, אלא ערוץ אפשרי לדיאלוג אזורי, במיוחד עם איראן, אך ערוץ זה מותנה בהתקדמות ממשית בנושא הפלסטיני.
להמשיך לעקוב
