סיווג תשלום תמורת אי-תחרות: הבדל עצום במס

בית המשפט העליון קבע כי תשלום לבעל מניות תמורת התחייבותו שלא להתחרות ברוכש החברה, יסווג כרווח הון רק אם תניית אי-התחרות אותנטית ומונעת לחלוטין את מקור ההכנסה. פסק הדין ניתן בעקבות ערעורו של אלי כהנא, שעבד 40 שנה בחברה בתחום המיקרוסקופים האלקטרוניים, אשר נמכרה לחברה זרה.

בעסקה, קיבלה החברה 3.3 מיליון דולר עבור נכסיה ופעילותה, וכהנא קיבל באופן אישי 2.2 מיליון דולר תמורת התחייבותו שלא להתחרות ברוכשת למשך שלוש שנים. כהנא דיווח על סכום זה כרווח הון, אך פקיד השומה דחה זאת וטען כי מדובר בדיבידנד או שכר, החייבים במס גבוה יותר.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה, אך בית המשפט העליון יישם מתווה שנקבע בפסיקה קודמת. המתווה כולל שני שלבים: ראשית, בדיקת אותנטיות תניית אי-התחרות. שנית, בדיקה האם התניה 'גדעת' את מקור ההכנסה של הנישום. העליון קבע כי במקרה זה, התניה אותנטית אך לא גדעת את מקור ההכנסה, שכן כהנא המשיך לעבוד בחברה שבבעלותו באותו תחום.

השופטים הדגישו כי בעוד שבעסקת מכירת חברה, תשלום עבור אי-תחרות לבעל מניות עשוי להיות מסווג כהוני, הדבר תלוי במבחן הדו-שלבי, בדגש על גדיעת מקור ההכנסה. זאת בניגוד לתשלום עבור אי-תחרות לעובד, אשר לרוב מסווג כהכנסה פירותית (שכר).