אם נתניהו אינו מוכן לקחת אחריות, נקווה שהבוחר יגרום לכך | יאיר אבידן

יאיר אבידן טוען כי ראש ממשלה נושא באחריות ציבורית עליונה לכל המתרחש תחת אחריותו, וכי אחריות זו אינה מותנית בהכרח בהליך פלילי או בחקירה רשמית. אבידן מציג את הישגיו של בנימין נתניהו, בהם הסכמי אברהם, ההתמודדות עם הקורונה והצמיחה הטכנולוגית, אך מדגיש כי הישגים אלו אינם פוטרים אותו מביקורת או מאחריות למחדלים.

במאמרו, אבידן מתייחס למספר פרשות מרכזיות. באשר לאסון מירון, הוא מציין כי ועדת החקירה קבעה שנתניהו נושא באחריות אישית, גם אם לא הומלצה המלצה אופרטיבית בעניינו. בנוגע לפרשת הצוללות, הוא מזכיר את הליקויים המערכתיים שאותרו בתהליכי קבלת ההחלטות, וכי נתניהו קיבל הודעת אזהרה, אף שהוועדה טרם סיימה את מסקנותיה האישיות.

בנוסף, אבידן מתייחס למשפט המתנהל בתיקי האלפים, בו נתניהו כופר באישומים, ומדגיש כי עצם קיום המשפט אינו יכול לשמש כטענה נגד ביקורת. הוא גם נוגע בפרשת קטאר, המעלה שאלות על שיקול דעת, לצד מדיניות העברת הכספים הקטארי לעזה לאורך שנים.

לגבי אירועי 7 באוקטובר, אבידן מציין כי טרם הוקמה ועדת חקירה עצמאית, אך מדגיש כי חקירה אמינה אינה תחליף לאחריות, והאחריות אינה תחליף לחקירה. הוא קורא להפקת לקחים ויישומם, וקובע שאם ראש הממשלה אינו מוכן לקחת אחריות אישית, יש לקוות שהבוחר יעשה זאת.