המדינה תנהל את תחנות הרכבת המרכזיות: מאבק על תשתיות התחבורה

משרד התחבורה הישראלי מתכנן להעביר את ניהול 17 תחנות הרכבת המרכזיות ותשע עמדות אוטובוסים ודיפו, הנמצאים כיום בשליטת חברת "ניצבא" הפרטית, לידי חברה ממשלתית בשם "נתיבי איילון". המהלך אינו כולל הלאמת הנדל"ן, שכן הבעלות על המבנים תישאר בידי "ניצבא", אך השליטה על התשתיות התחבורתיות תעבור לידי המדינה. הסיבה המרכזית לסכסוך היא תפיסת המדינה כי תשתיות תחבורה קריטיות אינן צריכות להיות תלויות בבעלות פרטית, במיוחד במקרים בהם אין חלופות זמינות לנוסעים ולמפעילים.

לטענת משרד התחבורה, "ניצבא" צברה השפעה רבה מדי על פעילות התחבורה הציבורית, כאשר היא מחזיקה ב-17 תחנות מרכזיות ותשעה מתקנים נוספים המשרתים כ-22% מצי הרכבים של התחבורה הציבורית בישראל. המשרד טוען כי חלק מהמתקנים לא תוחזקו כראוי, ובמקרים מסוימים החברה דרשה פינוי שטחים ללא חלופות מוכנות מצד המדינה. "ניצבא" מכחישה את ההאשמות וטוענת כי מצב המתקנים ותחזוקתם תלויים בתקציבים ודרישות משרד התחבורה, וכי ניהול התחנות מתבצע על ידי חברות חיצוניות הפועלות מול המשרד.

הסכסוך כולל גם היבטים כלכליים משמעותיים. הכנסות "ניצבא" ממפעילי התחבורה הציבורית מוערכות בכ-160 מיליון שקלים בשנה. משרד התחבורה סבור כי דמי השכירות במקרים מסוימים גבוהים מהמקובל בשוק, בעוד החברה טוענת כי התעריפים מבוססים על הסכמים ישנים ואינם מפצים על ההוצאות. שווי נדל"ן התחבורה של החברה הוערך בכ-1.6 מיליארד שקלים, עם הכנסות שכירות של כ-132 מיליון שקלים בשנת 2025. הסכסוך, שנמשך מספר שנים וכולל תביעות משפטיות בסכומים של עשרות מיליוני שקלים, נוגע הן להיבטים התפעוליים והן להיבטים הפיננסיים.

הרקע למצב הנוכחי נעוץ בהסכמים ישנים שנחתמו ב-1995, כאשר "ניצבא" הייתה קשורה לקואופרטיב "אגד". עם רפורמות בתחבורה הציבורית, החלו להשתמש בתשתיות גם חברות אחרות, אך ההסכמים נותרו לא פתורים, כאשר חלקם אף הסתיימו פורמלית ב-2014. המדינה משתמשת בסעיף בחוק המאפשר לה לחייב בעלי נכסים לאפשר שימוש בתשתיות לתחבורה ציבורית תמורת תשלום, כפי שכבר נעשה במספר ערים. המהלך צפוי להסתיים עד 2028, כאשר השינוי העיקרי לנוסעים יהיה שינוי באחריות התפעולית, תוך התמקדות בצרכי הרשת התחבורתית ולא רק ברווחיות הנדל"ן.

הבעיה מחריפה בשל מיקומם של האוטובוסים המרכזיים על קרקעות יקרות במרכזי הערים, מה שמעלה חשש לניסיונות של בעלים פרטיים להסב את השטח לשימושים רווחיים יותר. הדבר בולט במיוחד בתל אביב, שם נבנה טרמינל חלופי זמני. המאבק על ניהול התחנות הוא חלק ממאמץ רחב יותר של המדינה לבנות מודל חדש לניהול התחבורה הציבורית, הכולל גם פתרון למחסור בתשתיות חדשות.