האופוזיציה והמפלגות הערביות: יחסים מורכבים

מאמר דעה המבקר בחריפות את מנהיגי "מחנה השינוי" בישראל, ובראשם יאיר לפיד, על יחסם למפלגות ולנציגים מהחברה הערבית. הכותב טוען כי בעוד מנהיגי האופוזיציה שואפים להחליף את בנימין נתניהו ולקבל את תמיכתם של חברי הכנסת הערבים ואף את המלצתם לנשיא המדינה לצורך הקמת ממשלה, הם נמנעים באופן שיטתי מכל התקרבות גלויה או שותפות פוליטית עם נציגי הציבור הערבי.

הכותב משווה את היחס הזה ל"עשיקה סודית", כאשר המנהיגים הישראלים "נהנים" מהתמיכה והקולות של הציבור הערבי מאחורי הקלעים, אך מתביישים בהם ומתכחשים לקשר איתם במישור הציבורי. לטענתו, התנהגות זו נובעת מפחד מהתקפותיו של נתניהו ומחולשה פוליטית, והיא מובילה ל"בגידה" פוליטית בציבור הערבי, שהופך בעיניהם לקול "מדרגה שנייה" ברגע שהוא אינו משרת אותם ישירות.

המאמר מדגיש כי ללא תמיכתם של הנציגים הערבים, אין לאופוזיציה סיכוי להגיע לאותה רוב הדרוש להקמת ממשלה, כפי שמראים גם סקרי דעת קהל. הכותב קורא למנהיגי האופוזיציה להיות כן עם בוחריהם ולהודות כי ללא שותפות עם המפלגות הערביות, לא יוכלו להגיע לשלטון. במקביל, הוא מציין כי חברי הכנסת והציבור הערבי מבינים את המשחק הפוליטי, וכי תמיכתם במחנה השינוי נובעת בעיקר מרצון להחליף את הממשלה הנוכחית, ופחות מאהדה למחנה השינוי עצמו, וכן כנקמה על ארבע השנים הקשות שעברו על החברה הערבית.

הכותב צופה כי לאחר הבחירות, חברי הכנסת הערבים ימליצו על אחד ממנהיגי מחנה השינוי, ככל הנראה על גדי איזנקוט, לא מתוך הערכה אליו, אלא מתוך רצון עז להיפטר מהקואליציה הנוכחית, ובפרט מנתניהו, שלטענתו התעלם מצרכיה של החברה הערבית.