שנתיים לחיסול נסראללה: השיעים בדרום לבנון משלמים את המחיר

שנתיים חלפו מאז חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה. ד"ר נוא ריבן, חוקרת ומומחית למזרח התיכון, מציעה לבחון את מורשת תקופתו דרך ההשלכות על השיעים בדרום לבנון, הקהילה שהארגון טען כי הגנתה היא מטרתו העיקרית. במשך למעלה מ-30 שנה, נסראללה קישר את חימוש חיזבאללה להגנת לבנון, ובפרט לאזורים הדרומיים. לאחר מלחמת 2006, כשהועלה שוב נושא פירוק הנשק של הארגון, הוא הטיל ספק ביכולתם של צבא לבנון וכוח האו"ם הזמני (UNIFIL) להגן על המדינה מפני התקפה ישראלית. נסראללה הציג את נשק "ההתנגדות" ככלי הגנה, והסביר את נוכחות הלוחמים בדרום כזכות "להגן על אדמתנו".

כיום, כך נטען במאמר, דווקא האזורים השיעים הם בין אלו ששילמו את המחיר הכבד ביותר. כפרים נהרסו, משפחות נאלצו לעזוב את בתיהן, ודרום לבנון נמצא תחת שליטת כוחות צה"ל. ב-8 באוקטובר 2023, פתחה חיזבאללה בחזית שנייה נגד ישראל, כהצהרת סולידריות עם עזה. ההחלטה לא התקבלה על ידי העם הלבנוני או ממשלתו, אך השלכותיה נופלות כעת על תושבי הדרום. לאחר חידוש הלחימה במרץ 2026, אלפי שיעים שוב נאלצו לברוח מהמלחמה, גם כן בשל החלטה צבאית שלא השתתפו בה.

המאמר מציין גם את אחריותה של ישראל להרס בלבנון, אך במקביל מעלה את שאלת אחריותה של חיזבאללה: מדוע כפרים שיעים הפכו שוב לקו חזית? השייח' מוחמד אל-חאג' חסן, מנהיג "התנועה השיעית החופשית", כינה כבר ב-2024 את מצב הקהילה "נכבה אמיתית", והשיב ב"אפס וכלום" לשאלה מה נשק חיזבאללה נתן לו כשיעי וכאזרח לבנוני. פעיל שיעי מהדרום כתב ברשת החברתית X כי הארגון בחר במשך שנים בין השקעה באנשים, בחקלאות ובתשתיות לבין הוצאות על מנהרות ומלחמות, ו"הם בחרו לחפור מנהרות במקום לבנות על פני האדמה".

הכותבת מדגישה כי קולות אלו נשמעים יותר ויותר מתוך הקהילה השיעית עצמה. הדבר אינו מעיד על התנגדות כללית של כל השיעים לחיזבאללה, שכן הארגון עדיין נהנה מתמיכה משמעותית. עם זאת, נטען כי התמיכה אינה מקנה לחיזבאללה זכות לדבר בשם כל הקהילה, ואינה פוטרת אותו מאחריות להשלכות החלטותיו.