"באיטליה הייתי חי טוב מהמזקקה. כאן לא"

יובל ג'וב, מזקק אומן, מנהל את מזקקת יוליוס בחניתה, יישוב הסמוך לגבול הצפון עם לבנון. המזקקה, הממוקמת כ-100 מטרים מהגבול, מייצרת כ-35 אלף בקבוקים בשנה, אך המלחמה פגעה קשות בייצוא, שהצטמצם מ-10% ל-5% בלבד. ג'וב, שפונה מביתו וממקום עבודתו למשך שנתיים, מתמודד עם קשיים כלכליים וביטחוניים, וחושש מהמשך המצב.

הוא מתאר את הקרבה לגבול, את האזכורים של בונקר חיזבאללה שאותר בסמוך, ואת האפשרות שחזבאללה היה מצטרף למתקפה ב-7 באוקטובר. ג'וב נזכר בימים בהם תושבי חניתה רעו צאן בלבנון, ומציין כי כיום המצב שונה לחלוטין. למרות הקשיים, הוא החליט לחזור ליישוב, אך מודה שאם היה לו את כל הכסף, ייתכן שהיה עובר לחו"ל.

המזקקה מייצרת מגוון תזקיקים, כולל תזקיק אתרוגים לקראת חג סוכות, תזקיק חושחשים, וניסיונות עם טעמים ייחודיים כמו גבינה כחולה. המזקקה פועלת על אנרגיית שמש. ג'וב מספר על ירידה בביקוש בחו"ל, על קשיים עם יבואנים, ועל החיפוש אחר יבואן יהודי. הוא מתאר את תהליך הייצור ואת השפעת החביות והזמן על טעמי התזקיקים, כפי שלמד ממזקק איטלקי.

במרכז המבקרים של המזקקה, המעוצב כסלון וינטג' ובר, ג'וב מגיש שיכר פטל ותמד. הוא מספר כיצד השיכרים סייעו לו להתפרנס בתקופת ההשבתה. ג'וב חולם להציב במרכז המבקרים את הפסנתר של מתי כספי, יליד חניתה, ומקווה שיזכה לכך. הוא מדגיש את אהבתו למקום ואת מפעל חייו, אך מודה שלא היה פותח מחדש את המזקקה במקום זה לו ידע מה יקרה.