שיא בבגרויות, שפל בפיז"ה: מה באמת קורה לחינוך בישראל

מערכת החינוך בישראל מציגה תמונה סותרת בשנת 2025: בעוד תלמידי התיכון מגיעים להישגים חסרי תקדים בבחינות הבגרות, במיוחד במקצועות הריאליים וההייטק, תלמידי חטיבות הביניים (בני 15) רושמים את הציונים הנמוכים ביותר אי פעם במבחני פיזה הבינלאומיים במתמטיקה, קריאה ומדעים. הפערים הללו מעוררים שאלות נוקבות לגבי מצב החינוך בישראל.

מומחים שונים מציעים הסברים מגוונים לסתירה זו. חלקם מצביעים על חטיבת הביניים כגורם מרכזי, המאופיינת בגיל סוער, כיתות צפופות, ריבוי מקצועות ומעברים תכופים, אשר ספגה טלטלות משמעותיות בתקופת הקורונה והמלחמה. לעומתם, אחרים סבורים שהגיל הוא הגורם המכריע, שכן תלמידי התיכון הספיקו לבנות יסודות לפני המשברים, בעוד בני ה-15 התמודדו עם המשברים בשנים קריטיות יותר לבניית ידע והרגלי למידה.

הבדלים מהותיים בין המבחנים עצמם מועלים גם כן. בחינות הבגרות הן אישיות, קובעות עתיד, וכללו התאמות והקלות בתקופת המלחמה, מה שסייע לתלמידים לשמור על מסלולם. לעומת זאת, מבחני פיזה הם מדגמיים ואנונימיים, ולעיתים קרובות מתייחסים אליהם בישראל בזלזול. בנוסף, פיזה דורש יישום ידע מתמטי בעולם האמיתי, מיומנות שלא נלמדה דיה במשך שנים.

הכותב, אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך, מדגיש כי אין לבחור בין סיפור ההצלחה בבגרות לסיפור הכישלון בפיזה, שכן שניהם אמיתיים. הוא מציין שההצלחה בבגרות נבנתה לאורך שנים בזכות מדיניות, משאבים ושיתוף פעולה של גורמים רבים. כעת, יש להשקיע מאמץ דומה בשיקום חטיבות הביניים, צמצום פערים ויישום תוכניות לימוד חדשות, כדי להבטיח עתיד טוב יותר לכלל התלמידים.