היצוא הישראלי גדל, אך הייצור עובר לחו"ל - והאזרחים עלולים להיפגע

עלייה משמעותית ביצוא הישראלי מסתירה מגמה מדאיגה: כ-40% מהעסקאות של חברות ישראליות מתבצעות כיום באמצעות מוצרים הנמכרים בחו"ל אך אינם מיוצרים פיזית בישראל. מגמה זו, המכונה "יצוא ללא מגע פיזי", עלולה להוביל להעברת מקומות עבודה ייצורניים למדינות אחרות, כך שהאזרחים עלולים לחוש את השפעותיה בשוק העבודה.

נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי ברבעון השני של 2026 הסתכמו עסקאות אלו בכ-11.2 מיליארד דולר. חשוב להדגיש כי אין מדובר בסגירת מפעלים ישראליים, אלא בכך שחברות ישראליות מייצרות את מוצריהן במדינות כמו סין או אירופה ושולחות אותם ישירות ללקוחות בחו"ל. היקף התופעה גדל במהירות: בעוד שעד 2023 היא עמדה על כ-9% מיצוא הסחורות, בשנת 2025 היא הגיעה לכ-16.1 מיליארד דולר, וברבעון הראשון של 2026 בלבד היא עמדה על כ-8.8 מיליארד דולר.

הסיכון העיקרי לישראלים טמון באובדן מקומות עבודה. חברות יכולות לשמר בישראל את ההנהלה, המהנדסים והקניין הרוחני, אך להעביר את קווי הייצור וההרכבה לחו"ל. הדבר פוגע במיוחד בתעשייה המסורתית, שכן לצד המפעלים עלולים להיפגע גם ספקים מקומיים, חברות לוגיסטיקה ועסקים נוספים התלויים בהם.

מבנה היצוא הישראלי השתנה אף הוא: מתוך גידול של כ-10.5 מיליארד דולר ביצוא מאז 2023, רק כ-1.7 מיליארד דולר מקורם במוצרים שיוצרו פיזית בישראל. גידול זה ביצוא אינו בהכרח מעיד על הרחבת כושר הייצור המקומי.

גורמים מרכזיים לתופעה כוללים את יוקר העסקת העובדים, נטל המס, הרגולציה והוצאות נוספות בישראל, הגורמים לחברות להעדיף ייצור קרוב יותר ללקוחות בחו"ל. כמו כן, התחזקות השקל מקשה על הייצור המקומי כאשר ההכנסות הן בדולרים או אירו. בנוסף, מאז מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, חברות לוקחות בחשבון סיכונים פוליטיים ומוניטין, העלולים להוות תמריץ נוסף לייצור במדינות שלישיות, אם כי לא ניתן לייחס את כל הגידול לגורם זה.

למגמה זו השפעה כפולה: חברות מצליחות עדיין יכולות להביא רווחים, מיסים ומקומות עבודה מבוקרי-שכר גבוה לישראל. עם זאת, מספר מקומות העבודה בייצור ישיר בתוך ישראל עלול להצטמצם, במיוחד בערים ובאזורים התלויים בתעשייה. החזרת מפעל שנסגר או הועבר לחו"ל היא תהליך מורכב.