סיפור לשבת נצחונו של הצד האפל
הכותב, הדי בן-עמר, מתאר את רגש ה'שמחה לאיד' כחלק אינטגרלי מהטבע האנושי, למרות שהוא נתפס בדרך כלל כשלילי ו'אפל'. הוא מסביר כיצד רגש זה, המתבטא בהנאה מכישלון או אסון של אחרים, מוצג בסרטי מלחמת הכוכבים כ'צד האפל' שיש להיזהר ממנו. בן-עמר משתמש בתיאור של יודה ואובי-וואן קנובי כדי להמחיש את הקונספט, וכן בציטוטים מתוכנת הבינה המלאכותית ג'מיני, המגדירה את שמחה לאיד כצד אפל של טבע האדם, הנובע מקנאה, תחרותיות, שנאה או תחושת צדק מעוותת.
בן-עמר טוען כי חינוכו על ערכי צדק והגינות, כפי שקיבל מהוריו, לימד אותו כי אלו מונחים המיועדים ל'חלשים', בעוד שהחזקים פועלים למיקסום האינטרס האישי. הוא מתאר כיצד בילדותו, כשראה אחים גדולים מגנים על אחיהם הקטנים שהוּקְצו, חש לראשונה 'שמחה לאיד', תחושת עינוג נפשי שהפכה להנאה פיזית, והבין שזהו ביטוי לכך שלעיתים יש צדק והגינות בעולם.
הוא משווה זאת לאופן שבו אנו צורכים סרטי פעולה, בהם אנו שמחים כאשר 'הרעים' מפסידים, אך מציין שבמציאות, לעיתים קרובות 'הרעים' מנצחים. הוא מביא כדוגמאות את השמחה לאיד על גורלם של החטופים ושל הקיבוצים בעוטף, ומבקר בחריפות את מי שהוא מכנה 'איש זדון ונוכל' שהשתלט על המדינה בעזרת מניפולציות וטיפשים, והביא אותה אל 'פי פחת'. בן-עמר מסיים באמירה אישית כי הוא מוצא נחמה ורוגע בדמיון כיצד היה נוקם ב'רעים' הללו, וכי אין שמחה גדולה משמחה לאיד.
