העולם רואה בנתניהו משהו שאנחנו כבר שכחנו | דעה

נאום ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בעצרת האו"ם, אף שלא נחשב לגדול בקריירה שלו, חשף מבט חיצוני על מעמדו הבינלאומי. בעוד בישראל עוסקים בנושאים שוליים, בעולם נתניהו זוכה לקשב ולמעמד חריג, ונתפס בקרב הימין הבינלאומי כמנהיג בחזית המאבק על המערב. הנאום עצמו היה "רגיל" יחסית, עם פתיחה נוסטלגית מעט ארוכה, אך כלל נושאים מרכזיים כמו המאבק בטרור, חמאס, איראן, צביעות אירופית, כסף קטארי, ואחווה דמוקרטית.

הכותב משווה את המצב למקרה של וינסטון צ'רצ'יל, שבריטים רבים הצביעו נגדו לאחר מלחמת העולם השנייה מתוך קרבה ושחיקה, מבלי להבין את חשיבותו ההיסטורית. המסע לאו"ם מאפשר, לטענתו, לקבל פרספקטיבה על נתניהו, אם נסנן את "רעשי הרקע הילדותיים של התקשורת הישראלית".

הסיקור העולמי של הנאום היה נרחב, למעט בקרב כלי תקשורת מסוימים כמו אל-ג'זירה, שהתמקדו ביציאתם של נציגי מדינות מסוימות מהאולם. רוב העולם, לעומת זאת, התמקד בעיקרי הדברים, בהתנגחות עם מקרון, באיום על איראן ובתגובה לא-שרע. ההערצה הבינלאומית לנתניהו, שנתפס כמגן המערב והדמוקרטיה, מתפספסת בישראל. מנהיגים זרים נפגשים עמו לא מטעמי חסד, אלא כי זה משרת את האינטרסים שלהם ושל בוחריהם.

הכותב מציין כי מפלגות ימין ברחבי העולם אימצו את הגישה הפרו-ישראלית כחלק מזהותן, בין היתר בשל תפיסת נתניהו כמגן הציוויליזציה האירו-אמריקנית. איורים של נתניהו, כמו רכוב על אריה, משקפים בעיני העולם את מדינת ישראל כולה. נתניהו, לטענת הכותב, יודע להעביר את המסר הזה לעולם בקול רם וצלול. הכותב מביע תקווה שהציבור הישראלי יבין בעתיד את מה שהוחמץ, ולא יחזור על "מסלול מטופש" כמו זה של הבוחרים הבריטים ב-1945, שנתנו לתקשורת לעסוק בשוליים במקום במנהיגותו.