פסילת אבו שחאדה: האם הציבור הערבי יתכנס או יתייאש?
פסילתו של יו"ר מפלגת "בלד", סמי אבו שחאדה, מלהתמודד לכנסת מהווה אתגר משמעותי למערכת הפוליטית, הן עבור גורמי המקצוע והן עבור המפלגות הערביות. ניתוח התנהגות הבחירות בקרב הציבור הערבי בישראל מלמד כי בניגוד לתפיסה הרווחת, הבוחר הערבי אינו פועל מתוך רגש אלא מתוך שיקולים ריאליים ואסטרטגיים. שיעורי ההצבעה אינם מושפעים ישירות מעוצמת הכעס, אלא מתחושת התקווה לניצחון. שיעור ההצבעה הגבוה ביותר נרשם בבחירות 2020, כאשר הרשימה המשותפת הגיעה לשיא של 15 מנדטים, וההשתתפות בקרב הציבור הערבי חצתה את ה-63%. זאת, משום שהציבור חש שיש לו יכולת להשפיע על זהות השלטון. לעומת זאת, בבחירות 2021, עם פיצול הרשימה המשותפת ותחושת ייאוש פוליטי, ירד שיעור ההצבעה לכ-44% בלבד.
במצב הנוכחי, עם ירידה בסקרים לגוש המרכז-שמאל ופסילת מועמד בולט, התרחיש הסביר אינו "הצבעת זעם", אלא דווקא גל של ייאוש ואדישות. פסילת מנהיג בולט, בשילוב עם הערכה ריאלית של מאזן הכוחות, שולחת מסר לבוחר הערבי כי אין לו יכולת ממשית לשנות את המערכת, מה שעלול להוביל לירידה בשיעורי ההצבעה.
ההשלכות על הציבור הערבי תלויות בחלוקות הפנימיות: בקרב הזרם הלאומי-לוחמני, פסילת אבו שחאדה עלולה להוביל לדחיית ההליך הדמוקרטי הישראלי ולהישארות בבית. בקרב הזרם הפרגמטי-אזרחי (התומך ברשימה הערבית המאוחדת), הצלחת הגישה תלויה ביכולת להפוך ללשון מאזניים, דבר שפחות סביר כעת. הזרם המסורתי-מוסדי (הג'בהה-חד"ש) נותר תקוע באמצע, ללא הלהט הלאומי או התקווה האזרחית.
בניגוד לציבור היהודי, שם כעס ותחושת רדיפה יכולים להניע מצביעים, הציבור הערבי מונע בעיקר מתקווה ויכולת שינוי. לכן, פסילת אבו שחאדה והמגמה הכללית של ירידה בכוח המפלגות הערביות, עשויות להוביל לירידה בשיעורי ההצבעה, דבר שישרת את הימין. עם זאת, ייתכן שקמפיין בחירות מוצלח, המעניק תקווה, יפתיע ויוביל לשיעורי הצבעה שיכריעו את הבחירות.
