ניתוח: הדגשים הנסתרים בנאום נתניהו באו"ם - מתח וסרקזם לקראת בחירות

ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי ופרשנית בעיתון "מעריב", ניתחה את נאומו האחרון של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בעצרת האו"ם, והצביעה על שתי תופעות מרכזיות שעשויות להעיד על מתח פנימי לקראת הבאות.

ראשית, מרגלית מבחינה בשימוש חריג בתדירות של מילים המבטאות שייכות אישית וקולקטיבית, כגון "שלי" ו"שלנו". נתניהו חזר והדגיש "המדינה שלי", "העם שלי", "הבירה הנצחית שלנו" ו"ההיסטוריה של עמי". לטענתה, שימוש כזה, אף שאינו יוצא דופן בפני עצמו, מקבל משמעות נוספת כאשר אדם חש איום על מה שהוא תופס כחלק מזהותו. תופעה זו, המכונה "בעלות פסיכולוגית", מתעצמת כשאדם משקיע רבות בעניין מסוים, עד שהוא תופס אותו כחלק מעצמו, ולכן חש צורך להדגיש את זכותו עליו במצבי איום.

שנית, מרגלית מציינת עלייה ניכרת בשימוש בסרקזם ובטון ציני בנאום. בעוד שנתניהו ידוע בשימוש בהומור, הפעם הסרקזם הופנה כלפי דמויות כמו זאהר ממאדני, נשיא טורקיה ארדואן, ואף כלפי המשלחת האיראנית. לדוגמה, הוא הציע למשלחת האיראנית לקחת מכשיר "סטארלינק" כדי שיוכלו "לספר את גרסתם" ברשתות החברתיות, וציין כי ארדואן קבע "שיא עולמי" במעצרי עיתונאים. מרגלית מפרשת את הסרקזם לא רק ככלי הומוריסטי, אלא כדרך ליצור ריחוק מהמושא הביקורת, ובמקרים מסוימים, כסימן לכך שהדובר תופס את הקהל כפחות פתוח לניסיונות שכנוע.

מרגלית מדגישה כי מדובר בפרשנות התנהגותית בלבד, וכי לא ניתן לקבוע בוודאות את מניעיו הפנימיים של נתניהו על סמך מילים בודדות או אינטונציות. עם זאת, השילוב של הדגשת השייכות והשימוש המוגבר בסרקזם, בניגוד לדבריו הקודמים, מעלה שאלות ומציע מבט שונה על הנאום, במיוחד בהקשר של הבחירות המתקרבות.

בתוך כך, טורקיה דחתה את ההאשמות שהטיח נתניהו בנשיא ארדואן באו"ם, וכינתה אותן חסרות בסיס ובלתי תואמות לעקרונות האו"ם.