איך אי ודאות הפכה ללגיטימציה האולטימטיבית ליוקר המחייה שלנו?

אי-ודאות כלכלית, הנובעת מהמצב הביטחוני והמלחמה, הפכה לתירוץ מרכזי עבור ספקים וחברות להעלות מחירים ולהקטין מוצרים, תוך ניצול האפתיה הצרכנית. הכותב, אורן לשם, סא"ל במיל' בחיל האוויר ומרצה בנושאי ניהול משברים, טוען כי אי-הוודאות אינה גזירת גורל אלא אירוע שיש לנהל אותו בשני מישורים: הממשלתי והאזרחי.

לדבריו, הממשלה נדרשת להציב מנגנוני פיקוח ואכיפה הדוקים שימנעו העלאות מחירים חסרות רסן, במקום להשתמש בטענות על מחסור תקציבי או הפניית משאבים למלחמה. הוא מצביע על זרימת תקציבים לגורמים לא יצרניים בשנים האחרונות כהוכחה לכך שמדובר בסדרי עדיפויות ולא במגבלות אמיתיות. הטיפול ביוקר המחיה, שהובטח בתחילת הקדנציה, הפך לקורבן של המצב הביטחוני.

ברמה האזרחית, הכותב קורא לציבור הישראלי לצאת מהאדישות והקבלה הפסיבית שאפיינו את השנים האחרונות, בניגוד למחאות העבר כמו זו על מחיר הקוטג'. הוא מדגיש כי יש לעבור לאקטיביזם צרכני, לסרב לשלם מחירים מופקעים ולהעניש בכיס את הגופים המנצלים את המצב. התנהלות צרכנית חדה וחכמה היא הצעד הראשון לשינוי, במקום להמתין לשינוי מלמעלה.

הכותב משתף בתחושותיו לאחר שחזר מחו"ל, שם גילה כי אוסטרליה ולונדון, שנחשבו בעבר ליקרות, זולות יותר מישראל כיום. הוא מציין דוגמאות אישיות כמו התייקרות והקטנת שייק בבית קפה והעלייה במחיר החניה בנמל תל אביב, שהתקבלו ללא מחאה או הסבר.