מעזה ולבנון ליהודה ושומרון: הלקח שאסור להחמיץ
המאמר משווה בין הגישות המבצעיות של ישראל בעזה ובלבנון, ומסיק כי יש ליישם את לקחי ההתקפיות והיוזמה בגזרת יהודה ושומרון כדי למנוע איום עתידי. בעזה, ישראל המתינה לפעולת האויב ושילמה מחיר דמים כבד, כולל למעלה מ-800 אזרחים שנהרגו ב-7 באוקטובר ולמעלה מ-470 לוחמים שנפלו בתמרון הקרקעי. מודל זה, המכונה 'הכלה והפתעה', מוגדר כמודל המסוכן ביותר.
לעומת זאת, בלבנון, ישראל נטלה את היוזמה, פגעה בתשתיות האויב ופירקה את מערכי כוח רדואן. פעולה זו, שכללה השמדת רשת מנהרות אסטרטגית באמצעות 1,100 טונות חומר נפץ, נעשתה באופן יזום ועל פי קצב מבצעי ישראלי. התוצאה הייתה הישגים מבצעיים משמעותיים במחיר דמים נמוך יותר, עם כ-50 לוחמים שנפלו בתמרון הקרקעי בדרום לבנון. המסקנה היא שהתקפיות יוזמת עולה פחות בדם מאשר הגנה כושלת.
המאמר מזהיר כי ביהודה ושומרון מתגבש איום דומה, המתואר בדו"ח של תנועת רגבים כ"צבא צללים התקפי" של הרשות הפלסטינית, המונה עשרות אלפי חמושים המתאמנים לכיבוש יישובים ישראליים. בניגוד לעזה ולבנון, גזרה זו מורכבת יותר בשל היעדר גבולות ברורים ושילוב יישובים יהודיים בתוך אוכלוסייה ערבית צפופה.
הכותב קורא ליישם את לקחי המערכה באופן אקטיבי ויומיומי ביהודה ושומרון, ולפרק את תשתיות הפשיטה של הרשות הפלסטינית לפני שהן יופעלו נגד ישראל. הוא מדגיש כי היוזמה היא הדרך האחראית והבטוחה ביותר למנוע אסון עתידי, ומוסיף כי יש לתת מענה דומה גם לאיום כלי הנשק הבלתי חוקיים בחברה הערבית-ישראלית.
