ושמחת: איך לשמוח בחייך ולא רק בחגך?
המאמר דן במשמעות השמחה בחיי היהודי, במיוחד בתקופות קשות ובעיצומו של חג הסוכות. הכותב מציין כי למרות שהפסוק המוכר הוא "ושמחת בחגך", הוא מוצא שהמסר האמיתי הוא "והיית אך שמח", כלומר, לשמור על שמחה תמידית כגישה לחיים, ולא רק בזמנים חגיגיים.
הכותב מתאר את מסעותיו לפולין, שם לא מצא בבתי כנסת יהודיים את הכתובת המלאה, ומתייחס לקושי לשמוח במקומות בהם אירעו אסונות לעם היהודי. הוא מעלה את השאלה האם ראוי להביע שמחה במקומות כאלה, ומציין כי ישנן דעות שונות בנושא, חלק רואים בכך נקמה, ואחרים טוענים שזה לא מועיל.
המאמר מדגיש כי שמחה היא רגש שיש לקיים בכל יום, בכל זמן ובכל מקום, ומשווה זאת לרוכל שמציע "חיי נצח" או "שמחה". הוא מצביע על כך שהאתגר של "להיות בשמחה תמיד" הפך לקשה יותר בשנים האחרונות, במיוחד לאור בשורות רעות ונבואות זעם חדשותיות, המקשות על האנשים לחשוב על שמחה.
הכותב מציע גישה מהפכנית: לא לחשוב יותר מדי, אלא לקבל את המציאות כפי שהיא, ולקבל את החג בשמחה גדולה, מתוך אמונה שמשהו טוב יגיע. הוא מזכיר את האמונה ש"תחשוב טוב יהיה טוב" ואת ההמתנה לבוא המשיח.
לבסוף, המאמר משווה את השמחה לקרוב משפחה שיש לשמור על קשר עמו, גם אם הוא לא תמיד נוכח. כמו שמשפחה לא בוחרים, כך יש להתייחס לשמחה בימים שהיא שכיחה. על ידי שמירה על קשר עם "אח שמח" פנימי, ניתן לשיר "ושמחת" בסוכה ולהשאיר את ההפך מכך מחוץ לה.
