הראש הקטן של מיכל כהן

רשות התחרות, בראשות מיכל כהן, פסלה לאחרונה את רכישת 80% מחברת כרטיסי האשראי כאל על ידי קבוצת יוניון, המחזיקה ב-37% מרשת הפארם סופר-פארם. הנימוק הרשמי הוא החשש שמידע מכאל ידלוף לסופר-פארם ויפגע בתחרות, ויעניק לסופר-פארם יתרון על מתחרותיה.

עם זאת, הכותב טוען כי ההחלטה אינה מקצועית אלא "גחמה" או "התעקשות" המחפשת הצדקה. לטענתו, תפקיד הרשות הוא להציב תנאים שימנעו פגיעה בתחרות, ולא לפסול עסקאות באופן גורף. הוא מציע כי ניתן היה לאשר את העסקה תחת תנאים מחמירים למניעת העברת מידע, או לדרוש מיוניון להקטין את אחזקתה בסופר-פארם.

הכותב משווה את המקרה לעסקת רכישת ישראכרט על ידי קבוצת הראל, שגם היא נפסלה על ידי הרשות בטענה דומה של חשש לדליפת מידע בין חברת הביטוח לחברת כרטיסי האשראי. זאת, בניגוד לעסקת רכישת מקס על ידי כלל ביטוח, שאושרה על ידי הרשות, שלטענת הכותב אושרה "בשגגה".

הכותב מבקר את כהן על כך שהיא "מנציחה" טעות זו במקום לתקנה, ופוגעת בכך בתחרות בשוק כרטיסי האשראי ובשוק הבנקאות. הוא טוען כי אם כלל יכולה להחזיק במקס, גם יוניון יכולה להחזיק בכאל, וכי ההחלטה פוגעת במשק, במוכרים וברוכשים, ומונעת מכאל להפוך לגורם תחרותי משמעותי בשוק.

לסיכום, הכותב טוען כי פסילת העסקה אינה צודקת ואינה משרתת את התחרות, וכי היה על רשות התחרות להציב תנאים מגבילים במקום לפסול את העסקה לחלוטין.