שאולי מלמד: "התסריט האמיתי נכתב בחדר העריכה"
הבמאי והעורך שאולי מלמד, שגדל לצד אמנות דרך אמו צלמת הסטילס, החל את דרכו בגיל 11 עם מצלמת וידאו ביתית, במקביל להופעותיו בטלוויזיה כמנחה צעיר. הוא הבין את מקומו מאחורי הקלעים, באולפנים ובבימוי, עוד לפני לימודי הקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שאליהם הגיע לאחר שירות צבאי ועבודה כעורך משנה בטלוויזיה.
במהלך לימודי הקולנוע, מלמד חזר לחומרי הווידאו שצילם בילדותו. הוא ערך אותם במשך שלושה לילות לסרט קצר בשם "מיני די.וי", שהפך לסרט באורך מלא ושודר בכאן 11. מלמד מדגיש כי הקריירה שלו מתפתחת באופן אורגני, מתוך מפגשים והזדמנויות בלתי צפויות, וכי סרטיו מגדירים את זהותו הקולנועית.
אחד הפרויקטים המרכזיים של מלמד הוא הסרט "טאבו: עמוס גוטמן", שהחל לאחר שקיבל לידיו סינופסיס לסרט שגוטמן כתב ולא הספיק לביים. מלמד חיפש את קולו של גוטמן בארכיונים ובראיונות ישנים, ונקודת המפנה הייתה מציאת קלטת VHS נדירה עם ראיון מצולם עם גוטמן מסוף חייו, שהפכה לעמוד השדרה של הסרט.
מלמד, העורך גם סרטים עלילתיים ודוקומנטריים, מסביר שההבדל המרכזי בין עריכה עלילתית לדוקומנטרית הוא שבדוקומנטרי "התסריט באמת נכתב בחדר העריכה", מכיוון שחלק גדול מהסרט נוצר לאחר סיום הצילומים. הוא מחפש "אמת" ו"אומץ" בכל פריים ובכל החלטה עריכתית.
כעצה ליוצרים צעירים, מלמד ממליץ להתחיל ב"קפסולות" קצרות של 5-10 דקות, אך מדגיש את החשיבות של "לא לאבד את המצפן הפנימי" בתוך המערך הכלכלי של תעשיית הקולנוע, ולהימנע מהתחנפות לקהל או התפשרות על החזון האמנותי.
