פסילת אבו שחאדה צריכה להיות רק הצעד הראשון
המאמר טוען כי לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, יש להתייחס לאתגרים בחברה הערבית, הכוללים נשק בלתי חוקי, הזדהות עם אויבי ישראל וקריאות נגד ריבונותה, כאל סוגיית ביטחון לאומי ולא רק כאל בעיות פליליות או סכסוכי קרקע.
הכותב מצביע על התבטאויות של יו"ר בל"ד, סאמי אבו שחאדה, שכינה את מתקפת חמאס "אירוע היסטורי חשוב" וכינה את אנשי חמאס "לוחמי התנגדות", וכן על סירובו של מנסור עבאס להגדיר את חמאס כארגון טרור. בנוסף, מוזכר אירוע אל-כרום, שבו נשמעו קריאות "תחי פלסטין" וקריאות לסילוק יהודים מהגליל, כדוגמה לחריגה מסכסוך קרקעי פשוט.
המאמר מדגיש את היקף הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית, ומציין כי ב-2019 כ-80% מהנשק שנתפס היה בחברה זו. כמו כן, מוזכרות חשיפות שב"כ של תשתית להעברת אמצעי לחימה וכספים ליהודה ושומרון, וכן נתונים על פיגועים משמעותיים שבוצעו בידי ערבים ישראלים. הכותב קורא למדינה לנקוט בגישה לאומית רב-מערכתית הכוללת פירוק מאגרי הנשק, החזרת הריבונות לנגב ולגליל, אכיפת החוק ללא פשרות, והתמודדות פלילית עם תמיכה בטרור.
הכותב מציע חמש המלצות עיקריות: פירוק מאגר הנשק הבלתי חוקי באמצעות יעד ממשלתי רב-שנתי ויחידות ייעודיות; הכרה באיום הלאומי של הנשק הבלתי חוקי; החזרת הריבונות לנגב ולגליל באמצעות אכיפת חוק ללא תלות ברגישויות; הפסקת התייחסות לתמיכה בטרור כאל עניין לוועדת הבחירות בלבד, והחלת הדין הפלילי; ומעבר מגישת תגובה לגישת מניעה, הכוללת חיבור מודיעיני ופעולה מקדימה נגד תשתיות טרור.
