שבוי לשעבר תוקף את יוצרי הסרט "נזק אגבי": "גם אני הייתי נזק אגבי"
עומר שֶׁם-טוֹב, שריד ממתקפת חמאס ב-7 באוקטובר ומי שהוחזק בשבי ברצועת עזה במשך 505 ימים, פרסם מאמר תגובה חריף לסרט התיעודי "נזק אגבי" (NAZA) של במאים ישראלים. במאמרו, שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל", שֶׁם-טוֹב מתאר את חוויותיו הקשות בשבי, את הפחדים שחווה, ואת הדילמות המוסריות המורכבות של המלחמה.
שֶׁם-טוֹב, שנחטף מפסטיבל "נובה", כותב כי בנוסף לפחד מהרעב, מהשובים ומחוסר היכולת לראות את משפחתו שוב, הוא גם פחד ממתקפות צה"ל. לדבריו, חמאס ידע היכן הוא נמצא, אך לעיתים השאיר אותו לבדו כאשר ציפה למתקפה ישראלית. הוא מציין כי במקביל, צה"ל התקשר לאמו של אחד משוביו כדי להזהירה מפני פגיעה אפשרית, מה שמדגיש את הפער בין הדאגה הישראלית לחיי אזרחים פלסטינים לבין האדישות של חמאס לחייו שלו.
הוא מסביר כי ישראל ניסתה למזער "נזק אגבי" באמצעות הפצת עלונים, שליחת הודעות ומתן הוראות פינוי, מה שגרם לעיכובים בשחרורו. שֶׁם-טוֹב מתאר כיצד חמאס חגג את מותם של חיילים ישראלים, בעוד ישראל הפציצה אזורים בהם הוחזק, מה שהגביר את פחדיו. הוא מבין כי עבור חמאס, עצם ההרס והאבדות יכולים להיחשב כניצחון.
שֶׁם-טוֹב מתייחס לנתונים המדווחים על אבדות בקרב אזרחים פלסטינים, ומציין כי למרות שהיקף הפגיעה באזרחים במלחמה הוא נושא שנוי במחלוקת, ההערכות מדברות על יחס נמוך של 1.5-2 פלסטינים הרוגים על כל לוחם הרוג. הוא מייחס זאת למאמצים הישראליים למניעת פגיעה באזרחים, גם במחיר של סיכון מוגבר לחיילים ולשבויים. הוא מביע כאב עמוק מכך שהסרט "נזק אגבי", שזכה לשבחים בפסטיבל ונציה, מתעלם לכאורה מהזוועות של 7 באוקטובר ומהאחריות של חמאס, ומשאיר אותו, כיהודי ושבוי לשעבר, מחוץ לתמונה.
לסיכום, שֶׁם-טוֹב מדגיש את החשיבות של בהירות מוסרית ביכולת של חברה להגן על עצמה, וקורא למנוע אירוע נוסף כמו ה-7 באוקטובר ללא בושה.
