"רציתי להשמיע את הקול המושתק של הספורטאיות"
יעל פולקה, אלופת ישראל בשחייה אמנותית לשעבר ומאמנת הנבחרת כיום, יצרה הצגה תיעודית בשם "זהב" המבוססת על חוויותיה ועדויות של ספורטאיות אולימפיות. ההצגה חושפת את הצדדים האפלים של הספורט התחרותי, הכוללים התעמרות, הרעבה, השפלות ואף פגיעות מיניות, בניגוד למראית העין הזוהרת של הענף.
פולקה, שקרעה את שריר רגלה ונאלצה לפרוש מאולימפיאדת טוקיו 2020, מספרת כיצד בגיל 14 החלה לקבל הערות על גופה ממאמנות לאומיות, וכיצד בגיל 17 עברה פגיעה מינית מצד מעסה, שלא הבינה את משמעותה באותה עת. היא מדגישה כי ספורטאיות תחרותיות חשות לעיתים קרובות כי המדינה, שאמורה לדאוג להן כשהן מייצגות אותה, מפקירה אותן, כאשר המטרה להשיג מדליות מקדשת כל אמצעי.
ההצגה, שעולה כעת בתיאטרון הבית ביפו, מציגה חמש שחקניות המבצעות תרגילים "על יבש" בהנחייתה של פולקה, המגלמת את המאמנת. היא מקריאה קטעים מנאומה של סימון ביילס וחושפת פרטים על חייה כספורטאית, על הלחץ לשמור על גוף "לאומי" ועל התמודדות עם ביקורות נוקבות. פולקה מציינת כי למרות הקשיים, היא זכתה לתמיכה מצד איגוד השחייה, וכי חשוב לה שהנבחרת הנוכחית תראה את השינויים שחלו בענף ואת מה שכבר לא נעשה.
כיום, כמאמנת נבחרת ישראל, פולקה מקפידה שלא להעיר לספורטאיות על משקלן, ומפנה את הטיפול התזונתי לדיאטנית. היא מדגישה את חשיבות ההקשבה, הסבלנות והשימוש בהומור בעבודה עם נערות, ומאמינה שניתן להצליח ללא פחד ואיומים. היא מציינת כי הנבחרת השיגה את ההישג הגבוה ביותר שלה באולימפיאדת פריז, מקום 11, ומאמינה בהגעה לאולימפיאדה הבאה, למרות הקושי הגובר של התרגילים הדורשים יכולות נשימה יוצאות דופן.
