ישראל מתקרבת להוצאות להורג: חוק עונש המוות נכנס לתוקף בגדה
בעקבות פיגוע ירי סמוך להתנחלות "חلمיש" בו נרצח ישראלי, שר לביטחון לאומי איתמר בן גביר קרא להוציא להורג את המחבל הפלסטיני, וטען כי המקרה עומד בתנאי החוק החדש. חוק עונש המוות, שאושר בכנסת ב-30 במרץ ברוב של 62 תומכים מול 48 מתנגדים, קובע כי פלסטיני תושב הגדה, שביצע רצח בכוונת תחילה במסגרת "פעולת טרור", נידון למאסר עולם, אלא אם כן בית הדין הצבאי ימצא נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. החוק, שפורסם ב-5 באפריל 2026 ונכנס לתוקף באותו תאריך, מרחיב את האפשרות להטלת עונש מוות ומסיר חסמים שהגבילו את השימוש בו, כגון הצורך בבקשת התביעה או בהסכמת כל שופטי ההרכב. בנוסף, מפקד הכוחות בשטח אינו יכול עוד להקל בעונש או להחליפו. החוק קובע כי הוצאה להורג בשלשול תתבצע תוך 90 יום מהפיכת גזר הדין לסופי, עם אפשרות לדחייה מוגבלת בנסיבות מיוחדות.
כניסת החוק לתוקף בגדה המערבית דרשה צו צבאי, אשר נחתם ב-17 במאי על ידי מפקד פיקוד המרכז. הצו מאפשר לבתי הדין הצבאיים להטיל עונש מוות, כאשר מאסר עולם נותר בגדר חריג. נקודה זו מעוררת מחלוקת, שכן החוק חל על פלסטינים הנידונים בבתי דין צבאיים, בעוד אזרחים ישראלים אינם כפופים לאותו הליך, מה שיוצר מערכת ענישה כפולה.
הנימוק הרשמי לאישור החוק הוא הרתעה, בטענה שמאסר אינו מספיק מרתיע, במיוחד לאור האפשרות לשחרור אסירים בעסקאות חילופי שבויים. עם זאת, ישנם חברי כנסת ומומחים המשפטיים המטילים ספק ביעילות ההרתעתית של עונש מוות, ואף מזהירים מפני הגברת המוטיבציה לנקמה. מחקר אקדמי שפורסם באפריל 2026 מצביע על כך שבתי הדין הצבאיים יכלו תיאורטית להטיל עונש מוות עוד משנת 1967, אך מעולם לא בוצעו הוצאות להורג בפועל. השינוי המרכזי בחוק החדש הוא צמצום מרחב השיקול של התביעה, בתי המשפט והדרג הצבאי, אשר מנעו בעבר את יישומו.
התבטאויותיו של בן גביר לאחר פיגוע "חמיש" מציבות את החוק בפני מבחן משמעותי. אם כי דרישה פוליטית אינה מבטיחה גזר דין מוות, והמקרה ידרוש הליכי חקירה, משפט והרשעה. בית המשפט יצטרך לקבוע אם תנאי החוק מתקיימים והאם קיימות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות מאסר עולם.
במקביל, ארגוני זכויות אדם וחברי כנסת הגישו עתירה לבג"ץ נגד החוק, בטענה שהוא פוגע בזכות לחיים ובזכויות משפט הוגן. בג"ץ ביקש מהמדינה להגיב לעתירה ולבקשה לעיכוב ביצוע החוק. כמו כן, ארגונים זכויות אדם מתנגדים לצו הצבאי, בטענה שהוא מרחיב את היקף המקרים הניתנים להוצאה להורג.
החוק אינו חל רטרואקטיבית על אסירים שכבר כלואים, אך הוא משנה את הכללים עבור מקרים עתידיים. בעוד הממשלה רואה בחוק כלי הרתעתי, ארגוני זכויות אדם רואים בו פגיעה בשוויון ובמשפט בינלאומי. מקרה "חמיש" עשוי להיות המבחן המעשי הראשון ליישום החוק.
